רם
מסתלסל ומורם
מתגלגל ונפרם
נשחק אל הסוף.
נוף.

קרוב משתחל אל רחוק
והולך אל רגלי
הלוך ונשוק
מגיע אלי
ונוגע מפעים
שוחק ופורם ומסעיר.
אדון לעצמו,
אדון לי,
קיים בשבילי.

קורא למרחק ואומר:
עולם
שלי.
ובוהק ושוחק וצוחק.

גווע נמשך
ונמתח
ובעצב ממשיך.

ומתחת עולה וגועש,
ורועש.

ובקצב מיוחד
מתרומם ועולה
מתרוקן, מתמלא,
שועט ורוהט
אל האחרי.

ואחרי - מחייך
זווית עוד זווית:
עולם
שלי
מבוהק ומבריק.
ומרחיק
אל העוד.

ומה עוד נוסיף
אחרי שקצה יגע אל קצה
ומעגל ייסגר
ויפלוט קרני אושר.
רק אז אוכל להרגיש.