הבזקים בוהקים של מציאות רגעית מעירים אותי מידי פעם מתוך
השחור הרוטט שעוטף אותי
השחור הרוטט של גופים, מתחככים, נוגעים, נצמדים ומתרחקים אלו
מאלו
אני מוקף בגדר חשמלית, חומה בלתי נראית ובלתי חדירה ואני לכוד
בתוך הבלתי, מבודד
מבודד מהשחור הרוחש ורק הבזקים של מציאות מזדמנת חושפים אותו
בפניי
הבזק שכזה חשף אותה, כפסל שניעור לחיים אל מול עיני, מתנערת
בחן מהשינה הנצחית, מתנענעת לצלילי המוזיקה.
היא רואה אותי, נותנת למבטי לשטוף אותה, נעה מצד לצד ומסתובבת
במקום, נותנת לזרם מבטי המלטף לשטוף כל חלק מגופה.
היא רואה אותי אך לא מחזירה מבט, היא יודעת שהמבט שלה יכול
להפסיק את הזרם, היא לא רוצה להפסיק.
היא ממשיכה לנוע, כמו מתקלחת במים חמימים, בזרם עדין, מתמכרת,
אולי מחכה לי.
ואני לכוד בתוך הגדר, מבודד ממנה לגמרי, כלוא לי בתוך הבלתי
שלי
בלתי מספיק
בלתי ניתנת להשגה
בלתי אפשרי
בלתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.