הוא לבד, מתמודד עם פחדים,
שנותנים לו לחשוב, על דברים שלא יראה במציאות.
זה נחמד לפחד מדברים,
זה עושה לו קצת טוב
לקוות שיום אחד הוא עוד ימות.

ולנשום, נשימה אחרונה,
התבגרות משונה, כבר כמעט עשרים שנה
שזה לא טוב..., וזה לא השתנה,
עוד לילות בלי שינה, כבר כמעט עשרים שנה
שזה לא טוב.

הוא יוצא, ופוגש אנשים,
שנותנים לו לראות, את האור שיש בסוף המנהרה.
ומוצא ריגושים חדשים, זה יכול עוד לקרות,
אם הוא ייזכר במה שכבר קרה.

וינשום, נשימה אחרונה,
התבגרות משונה, כבר כמעט עשרים שנה
שזה לא טוב..., לא זה לא השתנה,
בלילות בלי שינה, כבר כמעט עשרים שנה
שזה לא טוב.

הוא לבד, מתמודד עם פחדים,
שנותנים לו לחשוב, לקוות שיום אחד הוא עוד ימות, במציאות.
התבגרות משונה, עוד לילות בלי שינה,
כבר כמעט עשרים שנה...
בנשימה אחרונה.