אחרי שחזרתי מהסרט הלכתי למטבח ונגבתי לי חומוס.
אבל זה לא היה ניגוב רגיל, בדרך כלל שאני מנגב חומוס זה ניגוב
כזה של סבבה, של 'הכל אחלה', והפעם זה היה ניגוב של תסכול.
את כל התסכול שלי הוצאתי על חתיכת פיתה קרועה וחומוס 'אחלה'
500 גרם מסכן שלא הזיק לאף אחד, והיה לי הרבה תסכול להוציא, מה
לעשות.
אני לא יודע אם זה היה זה שהחברה שלי זרקה אותי אחרי שהסרט
נגמר, או זה שכבר יש לה חבר חדש, בערך עשרים דקות אחרי שהיא
זרקה אותי, וזה גם לא ממש משנה לי. מה שמשנה לי זה שאני מרגיש
תסכול כזה, כזה שזוחל לך בתוך כל הנשמה ומוציא ממך את החשק
לחיות.
לקח לי המון זמן למצוא חברה, ולמרות שהתפשרתי על הדרישות
המקוריות שלי וגמרתי בסוף עם אחת שלא הייתה משהו מתאימה לי, סך
הכל הייתי מרוצה עם רונית. נכון שהיא לא הייתה כל כך חכמה,
ונכון שלא היו לה את הדיעות הפוליטיות שלי, ונכון שהיו לה
שגעונות מוזרים, ונכון שהיא עשתה קולות משונים כאלה מהאף כל
חצי שעה, אבל סך הכל... סך הכל היה לי כיף איתה. מאוד. הרבה
יותר כיף מלהיות לבד.
הייתי איתה חצי שנה בערך עד שהיא החליטה לזרוק אותי ככה,
פתאום, בלי שום סיבה נראית לעין אחרי סרט שהלכנו אליו ביחד.
וזה די מוזר, בהתחשב בעובדה שממש היה לנו כיף ביחד, כל
היציאות, הסרטים, הלונה-פארקים, הים, הכל. הכל עם רונית היה
כיף, ועכשיו היא עם אחר. אחד אחר שיעשה איתה את כל הכיף. היא
בטח גם תיתן לו על הפגישה הראשונה, כמו שהיא נתנה לי.
אבל אני לא כל כך בטוח שזה מה שתיסכל אותי יותר מהעובדה שהסרט
הזה שהלכנו אליו, סרט שציפיתי אליו ממש הרבה זמן ואמרו עליו
שהוא סרט מצויין, היה ממש אבל ממש מאכזב.


05.08.99
מוקדש לג'ורג לוקאס