שאולה החסויה / האבק שאחרי |
מחייכת לו "שלום"
ועיניה הגדולות
רק בקול חלוש אומרות.
מלטפות במבטים
ונוגעות בו בדממה
קצת נבוך, מרכין פנים
ומביט באדמה.
ומתחיל להתקרב
עוד פסיעה, ועוד אחת
רק לא שוב להתאכזב,
זאת אומר לו המבט
הוא ממשיך לצעוד בשביל
ומביט במרצפות
כבר עוד פעם זה מתחיל
וזולגות לו הדמעות.
מתקרב ומתבונן,
עוד עומדת הפיה
בראשו הוא מהנהן
ובלי קול אומר דבר מה
ופתאום כבר אין שם כלום,
חוץ מקצת אבק בצד,
רוצה לכתוב ולספר
לא מעניין את אף אחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|