ילדה, לאן נעלמת? למה ברחת? אנחנו מחפשים אותך כבר כל כך הרבה
זמן ולא מוצאים, ובמקום שנמצא אותך, את רק נעלמת לנו עוד
יותר.
ילדה, אנחנו מתגעגים אלייך. בבקשה תחזרי. תחזרי אלינו כדי שהכל
יחזור להיות כמו פעם. כשהיה טוב. כשהיית את. כשהיית הילדה
שכולם אוהבים, הילדה השמחה שתמיד צוחקת ומחייכת, ועושה את כולם
שמחים. כשהיית הילדה שאהבתי לדבר איתה שעות ולספר לה הכל, כי
היא הקשיבה והבינה והייתה מספרת לי גם.
כשהיית את. כשהיית כאן.


אבל את כבר מזמן לא כאן. את נעלמת והשארת לנו כמו מין צל של
עצמך. ואני לא אוהבת את הצל שלך. הוא אף פעם לא שמח או צוחק.
הוא אף פעם לא מדבר, וכשאני מדברת איתו הוא בקושי מגיב, כאילו
שהוא לא ממש מקשיב לי או לא ממש מבין. הוא גם אף פעם לא מחייך.
רק מנסה קצת לפעמים וגם זה יוצא לו יותר כמו פרצוף עצוב מאשר
חיוך. הוא עצוב, הצל שלך, אבל אי אפשר לעודד אותו. כי אם הוא
כבר בכלל מספר לי, אז אני לא יודעת מה להגיד. אני לא מצליחה
להסביר לו שזה לא ככה. שהסיבה היחידה שכלום לא הולך לו, זה
שהוא רק צל. ושאם הוא רק יצליח לשכנע אותך לחזור, אז הכל יהיה
קל יותר גם בשבילו וגם בשבילנו. אבל כנראה שהוא לא מבין את זה
או אולי גם הוא לא יודע איך לגרום לך לחזור.


ילדה, למה נעלמת? למה את מתחבאת מאחורי הצל של עצמך? אנחנו
יושבים כאן ומנסים להבין איך זה קרה. מאשימים אותם, מאשימים
אותך, מאשימים את עצמנו... ואז אומרים שאף אחד לא אשם, פשוט זה
בלתי נמנע. אבל אם נתאמץ מספיק אולי נצליח להביא אותך חזרה. אם
ניתן לך תרופות, אולי זה יעבור. אם נתנהג כרגיל ונשאר חברות,
אולי זה יעזור. אבל התרופות רק עושות את זה יותר גרוע, וקשה
להתנהג כרגיל כשהכל כבר כל כך לא.
קשה לדבר איתך, כשאת בקושי מגיבה.קשה להסתכל עלייך, כשהעיניים
שלך כבר כל כך חלולות מרוב דמעות, שהן לא מצליחות להסתכל עליי
חזרה. וקשה להיות איתך, כשאני יודעת שזאת בכלל לא את, זה רק
הצל שלך. ואני לא יכולה לעשות שום דבר. לא יכולה אפילו להציע
עזרה.
ואני יודעת שאת שמה לב שהתרחקנו, וזה גורם לי להרגיש כל כך רע
שאת צריכה אותי ואני לא שם, אבל אני לא יודעת מה לעשות.
ואני יודעת שקשה לך, אפילו יותר קשה מאשר לנו. כי לא קל להסתכל
במראה ולראות איך הילדה היפה שהיית, הפכה לצל אבל כל מה שנשאר
לי לעשות זה לקוות שתחזרי.


ילדה, את נסעת. למקום רחוק מכאן, לפחות לבינתיים. הם החליטו
שיהיה לך יותר טוב אם תסעי לקצת זמן. אולי תצליחי לסדר קצת את
הדברים בראש. אני מקווה שהם צודקים. את נסעת, ואף אחד אפילו לא
שם לב, אפילו אני בקושי. הם כבר התרגלו שאת צל, והרי צל אף פעם
לא באמת נמצא שם, כי הוא לא אמיתי. אפילו אם הוא צל של ילדה.
אפילו אם הוא הצל שלך. הדבר היחיד שאמיתי זה את, כמו שהיית,
כמו שאני מקווה שתהיי כשתחזרי משם, בלי הצל שלך. רק את.

ילדה, אנחנו מתגעגעים אלייך. בבקשה תחזרי.