רציתי לנסוע לאשקלון .אני - אני על הפנים בדרכים.אין לי מושג
על מה מדברים כשאומרים שבצומת סיירים פקוק.אין לי מה לעשות עם
המידע הזה ,וכל רצון לעבד אותו.
אבל מה לעשות לאשקלון אצה לי הדרך לפגוש באהוב שבו לא פגשתי כי
גם לא נפרדה דרכנו ולא הכרנו מעולם ושאותו אוהבת אני עד מאוד
.
אצה לי הדרך לאשקלון בתוך הראש כמו בעיה.אם כי ידעתי שעוד יבוא
יום והופ אצטרך לנסוע לשם .זה יהיה בהתראה קצרה ,יכול להיות
שבאמצע הלילה,מסטולה ,תחת לחץ כבד,התחלתי לברר פרטים על הנסיעה
. אני יודעת עד תל אביב .או לכל היותר איפה שאיילון נגמר  שאת
הפרט הזה ,שאיילון נגמר תרמה לי רוני בשיחה איתה .
רו-ני  אמרתי לה ,אבל איך אני אגיע , אני לא יודעת כלום ,אפילו
לא ידעתי שאיילון נגמר ... אמרה זה פשוט , אחרי קיבוץ גלויות
יש איזה הסתעפות לרמלה ואשדוד את תראי את זה ,שמה את יורדת
במחלף ,ואז את מתגלגלת , הכי חשוב זה לא לסוע לכיוון באר שבע.

לא באר שבע ,שיננתי  פרט זה , חשבתי למה לא עושים איזה שלט
-"לאשקלון" , בכל צומת ,מה עיר קיט לא?
מה -  נוסעת אל האהבה אמרתי  צריכה את השקט הזה .איתו לרגע ,,
לקבל פרופורציה על החיים לדעת שעוד קיים פה משהו ממשי.
אבל ממש  היה לא ברור לי איך אני הולכת לעשות את הנסיעה הזו .
ביום שישי אמרתי זהו , אני נוסעת.לפני ,בפאב עם רוני פגשתיי
בחור , אמרתי אשקלון . אהבה . . מושג בדרכים. הוא ענה ארובה
.יש ארובה באשקלון . את נוסעת בעקבות הארובה. .  שיננתי זה
נשמע לי כמו שיר. הוא  איחל לי בהצלחה ,
בסוף לא נסעתי הוא לא רצה שאבוא . אמרתי קצת שקט . אולי יבוא
הוא אלי  בנסיעה עיקשת . אך לא בא .אמרתי יבוא יבוא , לא יבוא
לא יבוא . עדיף  לא לחשוב . לבנות בראש מגדלים של ספקולציות ,
ערמות של ציפיות . רוצה רק לראות לחבק .לא בא. עברו עוד ארבעה
ימים סוף השבוע מתקרב ..אני שואלת את שרון איך נוסעים לאשקלון
היא עונה לי שזה קל , כי זאת עיר של חוף אז פשוט נוסעים על הים
, אמרתי מה יש כביש לכל האורך ? היא אמרה זאת לא צריכה להיות
בעיה.
אין צורך להסביר , כן?
לאשקלון כלל לא הגעתי , כי  הדרך שאצה לי  כלל לא היתה .