אני מירון. אני אוהב ונהנה מהחיים. בערך.
יש לי ידידה מאוד טובה, ואני רוצה להיות חבר שלה, אבל אני מפחד
שאם זה לא יסתדר, וניפרד, לא נוכל להסתובב יותר ביחד כמו שפעם,
כי משהו ישתנה.
בסופו של דבר, החלטתי שאני לא יכול ככה יותר והצעתי לה. נהפכנו
לחברים. זה היה ממש כיף. לא יכולתי לחשוב על איך זה היה לפני
זה, וגם לא רציתי. זה המשיך ל- 4.2 חודשים ונפרדנו.
בהתחלה לקחתי את זה די בקלות, כי עדיין לא הבנתי את עומק
האסון, עד כמה הכל הולך להשתנות.
נפרדנו על בסיס משותף, כלומר, זו לא הייתה פרידה חד צדדית.
המשכנו, באותה מתכונת של ידידות עמוקה רק בלי הסקס.
אחרי כמה חודשים היא מצאה לעצמה חבר חדש, אני לא זוכר איך
קוראים לו, אני גם לא רוצה להיזכר.
היום שהם באו אלי היה יום מאוד קשה מבחינתי.
ניסיתי כל הזמן להעסיק את עצמי, כדי לא להסגיר את מצבי העגום,
אבל זה היה קשה. כל מגע אוהב ביניהם פשוט קרע אותי מבפנים. אכל
אותי.
אחרי שישבנו קצת בסלון, הלכנו לחדר שלי ודיברנו קצת. שיגע אותי
כמה שהוא הזכיר לי את עצמי, כאילו היא חיפשה מישהו שיהיה דומה
לי, אבל "דגם משופר" שלי.
בשלב כלשהו, רבתי איתה, לא ברצינות, אלא סתם, להשוויץ בכוח שלי
עליה, הוא לא עזר לה. זה הדבר היחיד שאני יכול להגיד מתוך
נקודת מבטי הסובייקטיבית מדי לטובתו, הוא נתן לי ליהנות מהספק
שנשאר בינינו משהו פיזי מעבר לחיבוק והנשיקה שהיא נתנה לי כשהם
נכנסו.
אחרי זה שמתי מוזיקה. פול ווליום. כדי שאוכל להסתיר את מבטי על
ידי שירה.
לא דיברנו, אז היא נשכבה על המיטה ושמה את ראשה על ביטנו. זה
אכל אותי. הרגשתי איך העכברים הקטנים של הנשמה שלי לועסים אותי
ביס אחרי ביס אחרי ביס,  רציתי למות. לא. רציתי להיות איתה.
באותו שלב כבר לא יכולתי יותר, אז התחלתי להריץ משחקים על
המחשב שלי, משחקים ישנים אבל אני יודע שהיא אוהבת אותם, ואז
נוכל לשחק ביחד, או לפחות שהיא תשחק, ולא תנוח עליו, שישחקו
בינם עם הידיים שלהם.
שיחקנו קצת.
ראיתי שהוא מבין אותי, כי הוא ישב בשקט, מאחורה, בקושי התרכז
במשחק או בנו.
לרגע הרגשתי כאילו היא שלי שוב. אחרי שסיימנו עם המשחקים הם
הלכו כי ההסעה שלו הביתה הגיעה.
הם הלכו, היא חיבקה אותי שוב פעם, הפעם הלב שלי החסיר פעמה.
ניסיתי להיות נחמד, והוא ניסה להיות נחמד חזרה, אבל זה קצת
התפקשש. לחצנו ידיים כמו מאגניבים ונפרדנו לשלום.

אמרתי לאימא שאני לא רעב ושאני אוכל אחר כך.
חזרתי לחדר שלי, פתחתי את ווינאמפ שוב, פתחתי רשימת השירים עם
השירים שלי למקרה של כעס, והגברתי.
נעלתי את הדלת.
התפשטתי עד הבוקסרים שלי.
נשכבתי במיטה שלי, איפה שהיינו שוכבים פעם ביחד, התכסיתי
בשמיכה שהיא הכי אהבה.
ובכיתי.
ובכיתי!