ניר רוזנבלום / כל חורף (שם זמני) |
הגלים מתערבלים
כמה זמן אפשר לחיות
לכוד בין רגעים
קטנים מנשוא אך כה רבים
של מה שאני מחפש כל הזמן
6 תווים בשחור לבן
זורקים אותי לחורף שעבר מזמן
והחום שבידיעה שעוד מעט מתחיל
מה שהסתיו הבטיח
משק כנפי עורב
מרעיד שוב מיתרים
כמה זמן אפשר לחיות
לבד, בלי הצלילים
גדולים כל כך וגם שבירים
שאין בהם תועלת
39 טבעות עשן
זורקות אותי לחדר שכבר אין לו זמן
הקירות שספוגים במה שהיה
הניחוח של כולנו דהה ועבר
טעם המים הפך למתוק
רוצה לדבר אבל יכול רק לשתוק
ולצחוק על הגשם כי הוא רטוב
ופתאום להבין שכלום לא עצוב
הרוח נושפת בין העלים
כמה זמן אפשר לחיות בין עננים
כשהאדמה כל הזמן מתקרבת
צמת שיער על חבל לבן
בועטת בי החוצא שאלך מכאן
החורף לא יחזור עוד והחדר לא יחכה
והילד שהייתה ישב בחוץ על המדרגות ויבכה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|