ליל אוגוסט חם ומחניק ואני לא מצליח להירדם.
רעש מוזר בקע מתוך הסלון, שכחו לכבות את הטלויזיה.
חשבתי לעצמי שאם כבר קמתי אז אני יצפה קצת בטלויזיה, אין מה

ליראות אמרתי.
הרמתי את הבגדים מאתמול מהספה ולבשתי אותם, החלטתי לצאת לטיול


לילי קצר.
האור בחדר המדרגות לא פעל אז נאלצתי לאמץ את עיני לגשש באפילה


ולרדת מדרגה מדרגה, הרגשתי משהו רטוב על מעקה המדרגות והרחתי
צחנה

של משהו שרוף, ניגבתי את ידי על בגדי והמשכתי לרדת.
ירדתי כבר שתי קומות עוד שתיים נשארו.
אני גר בקומה האחרונה בבניין של חמש קומות.
ירדתי עוד חצי קומה ופתאום נתקלתי במשהו ונפלתי במדרגות,
קיבלתי

כמה חבורות ונשרטתי בלחי.
עוד פעם הרגשתי משהו רטוב.
הצלחתי לקום והמשכתי במשימה שלי לצאת מהבניין... כשקמתי שמעתי
רעש

של ריצה במדרגות, חשבתי שבטח אני מדמיין.
הגעתי למטה וניצבתי מול הדלת, זהו אמרתי, המשימה הושלמה!
פתחתי את הדלת ואור  חזק סינוור את עיני, ראיתי עשרות ניידות

משטרה.
אחד השוטרים אחז ברמקול וצעק: "שים את ידיך מאחורי הראש!" לא

הבנתי מה קורה ואז הוא חזר "שים את ידיך מאחורי הראש!" כוונו
אלי

עשרות רובים.
שמתי את ידי מאחורי הראש, השוטר צעק: "רד על הברכיים!" ועשיתי
כפי

שהוא אמר.
שלושה שוטרים התקרבו אלי לאט לאט ושמו עלי אזיקים ולאחר מכן
זרקו

אותי למושב אחורי של אחת מניידות המשטרה.
הנסיעה לתחנת המשטרה הייתה קצרה אך היא ניראתה לי כנצח.
הניידת הייתה מוארת וראיתי כתמי דם על ידי ובגדי, לא היה לי
מושג

איך הם הגיעו לשם.
הגענו לתחנת המשטרה וישר הובילו אותי לתוך חדר קטן עם שולחן
ושתי

כיסאות.
הושיבו אותי על הכיסא, הייתי מבוהל ומפוחד, לא הבנתי מה קורה.
ישבתי בחדר לבדי כ-10 דקות ופתאום נפתחה הדלת, לחדר נכנס שוטר,
על

התג שלו היה כתוב בלש ציון גולדבאום.
הוא עמד בצידו השני של השולחן מולי, נשען עליו עם שתי ידיו
והתחיל

לדבר: "גברת רבקה כהן, נולדה בשנת 1959, גרה בקומה שלישית
בבניין

שלך, נכנסה לגור בו בשנת 1995, רווקה. למה עשית זאת?" עניתי
לו:

"עשיתי מה?" פתאום הכל התחיל להתחבר לי בראש, הנוזל החשוד על

המעקה, הריח השרוף באוויר, האור שלא נדלק בחדר המדרגות, החפץ

שנתקלתי בו במדרגות והדם על בגדי.
עוד משהו היה חסר, כן... רעש הריצה במדרגות - הרוצח.
מישהו רצח את גברת כהן ונמלט בריצה במדרגות והם חושבים שזה
אני!
הבלש גולדנבאום הטיח בי: "אתה רצחת את רבקה כהן! העלית אותה
באש

בדירתה ונמלטתה! היא ניסתה לרוץ ולברוח אך היא מצאה את מותה על


מדרגות הבניין, בין הקומה השלישית לשניה".
זיעה קרה ירדה על מצחי, רעדתי מפחד.
צעקתי "לא!!! זה לא ייתכן! לא עשיתי זאת! זאת טעות", הבלש
הסתכל

עלי בחיוך רשעי ואמר "יש לנו עדויות מהשכנים שראו גבר המתאים

לתיאורך רץ במדרגות, הדם על גופך הוא הדם של גברת כהן ומצאנו

טביעות אצבעות שלך מפוזרות בכל זירת הרצח, מצפה לך שהיה ארוכה


בכלא, ארוכה מאד..."
הורשעתי ברצח מדרגה ראשונה ונידונתי למאסר עולם, כל הזמן הזה
אני

חוזר ואומר: "אני חף מפשע... חף מפשע".