כל בוקר אני קמה מחלום עלייך וחושבת איפה אתה ומה אתה עושה.
אני מתגעגעת  לקול המתנגן שלך שאומר שתמיד תהיה איתי ובחיים לא
תעזוב.
אני מתגעגעת  לעיניים המכניעות שלך מביטות עמוק אל תוך שלי
ואומרות בלי מילים את כל  מה שיש לומר.
כשאני חושבת עלייך הלב שלי פועם חזק יותר וחזק יותר עד שבא לי
לקום , לצעוק, להשתגע! אני משתגעת בגללך!
כל כך קשה לדמיין איך זה נגמר בכזאת קלות. איך ויתרת עליי
בשבריר שניה.
הכאב לא נגמר, הצמא לראות אותך חונק את גרוני והרעב לגעת בך
גובר וגובר.
מה לא הייתי נותנת כדיי להחזיר את הזמן לאחור ולהגיד את מה שלא
הספקתי. אני אוהבת אותך.
אולי אם רק הייתי אומרת את זה, אולי, אולי הכל היה שונה.
לעצות של עצמי אני אף פעם לא מקשיבה. ועכשיו, באשמתי- אתה לא
כאן לצידי.
גשם אינסופי יורד מעיניי.
העיניים שכה אהבת להביט בהם למשך שעות.
דם של עצב יורד מהלב שכל כך אהב, האמין, והעריך אותך.
הכל נוזל אל תוך שלולית אחת גדולה שאני טובעת בה.
כמה אני רוצה לשמוע את פעימות הלב שלך כשאתה מחבק אותי.
החיוך המתוק הזה שהיה תמיד על פניך העדינות.
אם היית שומע את הבכי שלי בכל לילה.
אני לא יכולה לשמוע שירי אהבה בגלל שכל שיר ושיר מזכיר לי
רגעים איתך ואני רוצה למות.
למות בלעדייך.
אם רק הייתה לי עוד הזדמנות ישר הייתי  אומרת לך את שלושת
המילים הקטנות אך הכה משמעותיות האלה.
אני אוהבת אותך.