רהב בהפוגה / איש פחמים |
החשופות, החולות
מבותרים
בנשוב רוח
יבש.
צמאים וגרונם
ניחר, עומדים
זקיפי
המלח
משמרתם
לעת ערב
ישירו מבטם
הריק, להיכן?
המדבר מפורז
ממילים,
בשקיעה טובענית
נאספים בינות
מכרות הנחושת,
חלומות העדנה
אדומים.
איש הפחמים,
חוצב בסלע
עורקים פועמים
בשקיפות אפידרמית
חיוורת.
זה שוב פרומיתאוס
שנוטל את האש
והולך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|