יאיר יצא מביתו בשעת צהרים מוקדמת בכדי לקנות לעצמו בסופרמרקט
השכונתי דבר אשר רצה בו מאד, כיכר לחם. לאחר הליכה מהירה של
כשעתיים הגיע יאיר לסניף הסופרמרקט השכונתי הקרוב, ומכיוון
שכיבד את המקום, ניגב את נעליו מלאות האבק בעלון פרסומת שתלש
מחלון הזכוכית של הסופרמרקט. העיקר שיהיה נקי. המצלמה עברה
למצב של מוד 7, הסופרמרקט התקרב באפקט מרשים של תלת מימד מדומה
לפתח הכניסה המפואר. שאלתי את הקופאי שאלה חשובה שמזמן רציתי
לדעת את התשובה בנוגע אליה. פתחתי את פי: "מה נשמע?", הגבתי.
"הכל בסדר." אמר המוכר. לאחר שמילאתי תפקידי ניגשתי אל דוכן
הלחם. המצלמה עשתה סיבוב של 30 מעלות סטייל מטריקס סביב כיכר
הלחם הסטטית, לאחר יצאה המצלמה מאפקט התלת מימד בגוף ראשון.
יאיר אסף לחיקו את כיכר הלחם המסכנה, וחיפש לעצמו עגלת
סופרמרקט מכיוון שהלחם היה כבד מידי לטעמו. יאיר חיפש כשעה, אך
כל העגלות היו תפוסות... טוב, בסדר... ליאיר לא היו חמישה
שקלים עקב היותו תפרן קמצני, או קמצן תפרני, המעדיף להוציא את
מיטב כספו על בשר סטייק ולא על עגלה שבמקרה זה הייתה יכולה
לעזור לו ביעילות מפאת משקלו של הלחם הכבד.. יאיר ניגש אל
הקופאי שנית. ואפקט המוד 7 יצר אפקט מרשים של סרטון תלת מימדי
שלא היה מבייש חומרה של "גיימבוי אדוואנס" טיפוסי. בקיצור.
ניגשתי אל המוכר, והנחתי לפניו את כיכר הלחם. "שקל שישים",
פעיתי בזעם. "שקל שמונים!" פעה חזרה הקופאי בטון עצבני. "שקל
שישים!" פעיתי חזרה. "שקל שמונים!" פעה הקופאי נוספות בחזרה
עצבנית עם אפקט מרשים שלא היה מבייש אפילו את כבשת ראש הממשלה
והטיח את ידו בתקיפות על השולחן. "אוקי, אוקי. שקל שבעים"
עניתי לו. לאחר היסוס קל הוצאתי מכיסי שקל ושמונים אגורות
ושילמתי לקופאי שקל תשעים. "המחיר עלה" אמר לי הקופאי, "עכשיו
זה שני שקל.". לאחר פקפוק קל הוצאתי שני שקל ועשרה ושילמתי
לקופאי שני שקל ועשרה ועוד עשר אגורות טיפ. "התשלום כולל מע"ם"
פלט הקופאי סתומות. הוצאתי מכיסי שק מלא בדולרים, הנחתי אותו
על דלפק הקניות, "הנה המע"ם שלך". החזרתי לו, "חסר שקל עשרים"
פלט המוכר, אבל לא היה מספיק זיכרון בשביל סרט ארוך ועמוס
באפקטים של "מוד שבע" הבזבזני. ועל כן יצאתי (מפאת ביצועי
חומרה) מהסופרמרקט. המצלמה עשתה זום אאוט מאפקט המוד שבע. יאיר
יצא מהסופרמרקט בדרכו הביתה. עתה הייתה הדרך חולית ומשופעת
סלעים גדולים. "עבודות בכביש", חשב לעצמו יאיר. הוא שילם לעצמו
כסף בתור פיצוי אך לא היה בידו עודף של שקל עשרים. הוא הכניס
ידו אל כיסו ופשפש כמעה, אך נזכר שנתן את כל הדולרים שברשותו
לדמות מוכרת. "לעזאזל הקופאי!" פלט יאיר והמשיך ללכת. הדרך
היתה מכוסה עפר, יאיר הגיע לבור גדול אשר היה חפור באמצע כביש
וחסם את דרכו. אפקט המוד שבע ביצע אפקט של ריחוף מעל הבור הרחב
והפעור. "אצטרך למצוא דרך חלופית" חשבתי לעצמי, והמצלמה איזנה
עצמה חזרה לאפקט הרגיל. יאיר פנה אנא ואנא על מנת למצוא דרך
חלופית, אך בכל אשר חיפש ופנה, מצא שהרחוב חסום על ידי ערמות
אשפה מצחינה ופחים אשר זה עתה רוקנו לשם שמירת ניקיונם. לאחר
כשיטוט בחמישה רחובות שונים, אשר היו חסומים באשפה, ניגש יאיר
חזרה אל הבור הפעור לרווחה אשר חסם את דרכו הביתה, יאיר היסס
וחשב לעצמו. "אה... נו טוב. בטח אפקט המוד שבע הנדיב הזה יעשה
לי טובה... אולי איזה אפקט נחמד." יאיר חשב לעצמו שאם המצלמה
משתמשת באפקט חומרה כזה עוצמתי, אז ודאי מדובר כאן במשחק מחשב!
לפיכך זהו כנראה שלב מיוחד עם אפקט "מוד שבע" אדיר במיוחד בו
יאיר יעוף בתלת מימד איכותי מעל אותו בור גדול. המצלמה הכינה
עצמה, ומיקמה עצמה באיזון מלפני הבור, אזרתי אומץ וקפצתי קפיצת
רחף...

אבוי. כאשר חזרה המצלמה לאיזון חומרה רגיל, יאיר כבר לא יכל
לדעת שבחיים אין דבר כזה שנקרא "לעוף מעל בור באפקט תלת מימד
מרשים של מוד 7". חוקי הפיזיקה הם חוקים נוקשים, ומעט מוזר
להאמין שאפשר בכלל לעוף מעל בור. החיים אינם משחק ווידאו!, אבל
יאיר כנראה לא ידע זאת. הוא נשאר שרוע מת ודם ניגר מראשו,
בתחתית הבור האימתני.

ההלוויה מחר בשבע