אמרו לו שהוא יצליח ,
הבטיחו לו שהוא יצליח
אבל המאנייק לא האמין.
" כן אתה יכול ", "יש לך את זה"
הוא באמת יכל.
אבל הוא.. הוא לא הסכים המאנייק..
הוא הלך לבית ספר כרגיל, כמו בכל יום.
המורה אמרה לו שהוא יצליח,
שהוא יכול ללמוד אם הוא רוצה
שהוא ישיג מאיות אם הוא ישקיע,
הוא באמת חכם.
אבל הוא.. הוא לא חשב שזה חשוב.
הוא חזר הביתה,כמו בכל יום.
אמא אמרה לו שסבא חולה,
ואולי הוא עומד לאבד את החיים.
ורצתה שהוא יבוא להחזיק לו יד,
"אתה רק תעזור לו! " "זה מצווה "
סבא שלו כן אהב אותו.
אבל הוא..הוא לא חשב שהוא יכול לעזור.
עוד אחת מהבנות מהכיתה שלו רצתה אותו כמו בכל יום.
ניסו לשדך בינהם.
" היא אומרת שאתה חמוד.."
"תהיו חברים! " "תדבר איתה לפחות "
הם באמת מתאימים.
אבל הוא.. הוא לא חשב שזה משנה.
הערס הקבוע הביא לו כאפה בהפסקה, כמו בכל יום.
אמרו שהוא יכול להחזיר לו.
הוא באמת יכל להחזיר לו.
ואפילו לקרוע לו את הצורה.
אבל הוא.. הוא לא חשב שזה יעזור.
אז הערסים של השכונה שרפו את הבית ספר.
ואין לו בגרות מלאה.
אז אמא ואבא שלו עצובים,
וסבא שלו נפטר.
אז עוד אחת מהבנות עצובה שלא השיגה אותו
והוא עדיין לבד..
אז הערס עדיין ממשיך לחלק לו ולכולם כאפות
והם עדיין סובלים ממנו.
הוא כן יכל לשנות קצת, אולי הרבה.
אבל הוא.. הוא לא חשב.
|