ואתה, למרות היותך בשר ודם,
הועצמת ברוחי לממדי ענק
ויותר לא יכולתי לראות בך אחד ככול האדם.

דימוי זה הקשה עלי מאוד
כאשר רציתי לפגוש בך.
כך פעלתי בצעדים קטנים,
ולאחר שהשגתי את מספרך
שכב הנייר על ספרייך עוד זמן מה.

והיום כאשר הרגשתי שהשעמום והכוח גוברים אצלי
התקשרתי אליך.
קולי רעד, ניסיתי כל כך לרצות, שקצת נגעלתי מעצמי.
ואתה בדמותך הגדולה, פחדתי שאני הוא רק חרק שמפריע בשגרה.
ביקשת שאגיע לתל-אביב כי אתה: "לא מגיע לירושלים" ואני אמרתי:
"כן, אני יודעת"
בלי לדעת, הכנסת אותי היום לסיפרך בהזמינך אותי לקפה תמר.
הרי חצי ידעתי חצי הרגשתי כיצד קולו בוקע מגרונך, והוא המסכה
השקופה לפניך.

ואני השתנקתי, התקשתי לשלוט בעצמי
התחלתי לבכות
השלום, כאות פרידה בשיחתנו נבלע בגרוני.



ליורם קניוק