פעם לי אופנים כתומים.
יום אחד, נעלמו גלגלי העזר
ואבא אמר: "היום תרכבי לבד"
פחדתי, בכיתי, לא הסכמתי
השתכנעתי רק שהסכים לרוץ איתי ולהחזיק
את האופן בידו.
ואני שמחה, עליתי על האופנים
רכבתי, צהלתי, לא פחדתי
אבל השמש היתה לקראת שקיעה,
ואני נוסעת בגבי אליה
והנה אני רואה את צלי שלי, נוסע לבד
ואבא מזמן לא מאחור
נבהלתי, התבלבלתי, נפלתי.
כך קרה לי היום
בימי בחרותי
ידעתי שאתה שם מאחורי
מחזיק תומך
ופתאום הסתכלתי לאחור
ולא היית שם
נבהלתי, התבלבלתי, נפלתי
קמתי כמו אז, והמשכתי לרכב על האופנים לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.