"הייתי מספר אחת, כולם אהבו אותי, זה היה בהתחלה של הטלוויזיה
בארץ, וכל מי שהייתה לו טלוויזיה , הסתכל והעריץ אותי.
או לפחות כך חשבתי .
הייתי מושא להערצה, והסתובבתי עם הכוכבים הגדולים של אותה
תקופה.
הייתי מתחיל כל יום על הסט בשש בבוקר, עושה את העבודה בצורה
מושלמת , ואז פורש לקרוואן שלי עם כובע הטמבל האהוב שלי,
לפעמים הייתה מבקרת אותי אחת הכוכבות של אותה תקופה שבימים אלה
עדיין מככבת, חני נחמיאס, "בחדר של חני" זוהי שמה של תוכניתה
העכשווית, אז בואו נגיד שאני הייתי בתוך ה-חדר של חני, עמוק
עמוק, אם אתם מבינים למה אני מתכוון, נהנתי מהחיים, הם היו די
פשוטים, אבל ממצים.
ולאחר כמה זמן, בדיוק שנכנסתי לתקופת התמכרותי לקוקאין, חשבתי
לעצמי אני לא מאמין על עצמי,  "מה קרה " ואז קול מרגיע ומוכר
היה תמיד מאחוריי ולוחש לי :"לא קרה כלום, אתה נשאר אתה.".
היית מבסוט מן הקול המרגיע וממשיך בחיי .
כולם אהבו אותי הילדים העריצו אותי , הנשים פינטזו עליי,
והגברים רצו להיות כמוני, שמעתי בדרך אגב כמה אנשים מדברים והם
לא ידעו שאני מקשיב, אך מה שהבנתי מהם שאני שקוע בחלומות
ובפנטזיות שלא היו קיימים ולא יתקיימו, אני זוכר שאותו רגע
שזעמי עלה ועלה וכמעט רתחתי ואז התעצבנתי והתפרצתי עליהם, "אני
לא מאמין עליכם , אתם שעליכם סמכתי, איך אתם מסוגלים להגיד את
הדברים האלה מאחורי גבי, חשבתי שבינינו , בלי סודות".
וכך שוב הגעתי לנקודת הרתיחה שלי וכמו תמיד בכל לילה , מכוכב
זוהר בבוקר הייתי נהפך למין גוש של .. פלסטלינה מכווצת, מכונס
בתוך עצמי, ובוכה ובוכה ואף אחד לא רואה ולא שומע.

(מתוך יומנו של אלפי גיבור "בלי סודות")