( מוקדש לזכרו של מאיר אריאל שאותו לא הכרתי אך היה לי השראה
רבה )

זאב התמלא באושר רגעי אחרי שכרטיס החיש גד שגירד הראה על זכיה
של מאתיים שקל עכשיו הוא יוכל לקנות את אותו אוטו צעצוע העובד
על בטריות שכל כך רצה לקנות לנכד של אחותו שמתה מזמן, אולי
ישאר לו קצת כסף ואז הוא יוכל לקנות רצועה חדשה לבלקי, חיוך
חדש מתח את שפתיו כמו פסל שנזכר שהוא יכול לזוז וחלקי טיט
קטנים נושרים ממנו.
הוא משך קצת ברצועה של בלקי והם הלכו שניהם לפדות את הכסף של
הזכייה, בבנק הדואר הפקידה היתה נחמדה אליו, חייכה ואפילו ברכה
אותו על הזכייה, היו לה עיניים חומות גדולות ושיער סגול
בתסרוקת מוזרה, משהו כמו שילוב של מארג' מהסימפסונס ושל דוד בן
גוריון.
זאב אמר לה תודה בנימוס והלך במרץ לכיוון הקניון , שם היתה
החנות שזכר שבה ראה את אותו צעצוע היתה זו מכונית מרוץ צבועה
באדום בוהק ובשחור ואפילו היה לה שלט קטן. המוכר בחנות הסביר
שהשלט יכול להסיע את המכונית גם אחורה וגם לצדדים ולא רק
קדימה, ובגלל זה היא עולה מאה ותשעים שקל.
שהם יצאו מהחנות עם האריזה עטופה בנייר צבעוני מצלופן אמר זאב
לבלקי שהוא יאלץ להמתין עד לפעם הבאה שהם יזכו במשהו ואז הוא
יוכל לקנות לו את הרצועה החדשה, בלקי כשכש בזנב באדישות איטית
כי זה מה שהוא ידע לעשות, חוץ מזה גם הוא היה זקן מאוד, 14
בערך, ולא היה לו כבר חשק כמו פעם לקפוץ ולהשתולל.
שהם חזרו הביתה. זאב התיר לאט את הרצועה שהיתה באמת כבר שחוקה
מאוד ועם כל מיני כתמים חומים, בדיוק כמו הכתמים שהיו מצויירים
על הידיים של זאב. זאב שנא אותם ופעמים היה לו את החשק לקחת
סבון ולגרד אותם, כמו ילד שמנסה להוריד ממנו את הנמשים כי כל
הילדים בגן צוחקים עליו.
אחרי שבלקי היה משוחרר והלך לשכב באחת הפינות של חדר האורחים
הקטן, זאב ניגש אל שולחן הכתיבה שלו הוציא דף, קיפל אותו
לשניים וחתך באמצע בעדינות עם סרגל. שיחת טלפון הפריעה לו
באמצע, היתה זו הבת של אחותו ז"ל צילה לאור העובדה שהיא היתה
בת המשפחה היחידה שנותרה לו היא דאגה להתקשר מידי פעם ולשאול
אותו לשלומו, לפעמים בחגים היא היתה מזמינה אותו לארוחות ערב
או סתם לבוא לבקר והוא היה בא. בלקי לא אהב את הביקורים האלה
שכן תמיד הוא היה צריך להשאר בחוץ בחדר המדרגות אפילו אם היה
קר. היא שאלה אותו אם הכל בסדר והוא אמר שכן, אחר כך שאלה אם
לא חסר לו איזה משהו, מה שנבע מדאגה אמיתית הוא ענה שבסדר
והצליח להשחיל שהוא אולי יגיע השבוע לבקר היא ענתה שאין בעיה
מתוך פיזור דעת, זאב שמח הוא אף פעם לא הזמין את עצמו אליהם
הביתה וחשב שאותה יוזמה שלו שעלתה יפה פתחה בפניו דלת לעוד
הרבה ביקורים כאלה שקצת יפיגו לו את תחושת הבדידות, בלקי הצר
על היוזמה אבל לא היה לו שום דבר להגיד חוץ מיבבה חרישית
שאפילו זאב שלא היה רחוק ממנו לא שמע. הוא לא סיפר לה על
המכונית צעצוע שקנה כי רצה לשמור על ההפתעה, אחר כך היא שוב
הזכירה לו שצריך להיפטר מהכלב "זו סתם טירדה בשבילך" ואמרה
שהיא בטוחה שהכלב סובל נורא כי הוא כבר מאוד זקן, זאב הקשיב
בצער והשיחה נסתיימה, השפורפרת נשארה בידו עוד קצת זמן הוא חשב
על המזל הפתאומי שנפל בחלקו גם לזכות בהגרלה וגם להיות מוזמן
כדבר שגרתי לבית משפחתה של בת אחותו, והיא אישה חשובה ומכובדת,
עוד מעט תהיה גם מנהלת בית ספר, מוצאת זמן לארח אותו.
הוא הותיר את פיסת הנייר הגזורה ואת העט שלידה והלך להכין
לעצמו כוס תה, בלקי נכרך אחריו אל המטבח, נושם בכבדות עם הלשון
הארוכה והייבשה בחוץ.
בשעה שערבב את המים החמים עם התיון הוא נזכר שמזמן דווקא היתה
מישהי שאיתה רצה לבלות את המשך חייו, ולעשות לה ילדים ולהזדקן
ביחד אבל היא נעלמה איפה שהוא והוא לא זוכר, הלוואי שהיה יודע
אולי היה עושה משהו בנידון. ואז חשב מה שונה עכשיו מקודם,
העובדה שהוא זקן? וצמא לכף יד מלטפת, הוא האמין שהיא נשואה
באושר ויש לה כבר נכדים, ואולי אלמנה?
אחרי שסיים לבחוש את התה ואדים עדינים כיסו קצת את משקפי
הקריאה ששכח להוריד, הוא הסיר מראשו את מחשבות העבר האלו על
שרה, שככה קראו לה והוא אהב לקרוא לה שרי, ועודד את עצמו
במחשבות על אותם ביקורי פתע שיהיו בעתיד ביקורי שגרה בבית בת
אחותו שאולי אפילו יוכל להתנהל שם כמו בן בית רגיל ורצוי. הוא
תכנן שאחרי או במקביל לשלב היותו בן בית אצלה הוא יתחיל ללכת
עימם למסיבות ואולי אף יפגוש איזו עלמת חן, כמובן בגילו, אפילו
אפשר קצת פחות שהרי בגיל כזה הנשים מתאלמנות מהר ונשארות
חשוכות חום ואהבה ולמה לא יקח מישהי צעירה יותר מכפי גילו מה
יש בזה, ומחשבות רחוקות ונידחות על מין. וחום גופה של האישה
השוכבת לידו מניחה את ראשה בדיוק באותו רווח בין הצוואר לחזה,
אותו ראש ושיער בריח ורדים מתקתק.
בלקי שם את כף רגלו בעדינות על ירכו של הזקן והחזיר אותו שוב
למציאות.
" אתה צודק בלקי מה אני בונה בניינים באוויר בוא נכתוב ליובל
את המכתב"
בלקי ליקק את כף ידו של זאב שהיתה מתוקה במקצת תודות לכמה
גרגרי סוכר שנשפכו עליה בתהליך הכנת התה ושניהם הלכו אל חדר
האורחים, זאב שירבט איזה משפט או שניים בשפה ילדותית בשביל
לשמח את הילד כתב ידו היה מקוטע וקצת רועד, בגלל הזיקנה ותחושת
ההתרגשות שאירועי אותו יום גרמו.
לאחר כתיבת המכתב זאב גילה כי הוא עייף במקצת וכי הוא רוצה
לישון שעה קלה לפני ארוחת הערב שתכנן להכין לעצמו, אל צילה הוא
יקפוץ כבר מחר, כבדרך אגב. הוא הרגיש שכבר יכול לכנותה בליבו
צילה ממש כאילו היתה ילדתו בעצם, וזאת לאור אותן התפתחויות של
היום שחלף.לביקור הוא יביא גם את המתנה ויפתיע את הילד הקטן
שישמח עד לב השמיים ואולי אפילו יקרא לו סבא זאב ולא דוד זאב,
כי אין בנמצא סבא אחר הוא לא רוצה לתפוס מקום חלילה אלא רק
למלא אותו.

בבוקר צלצול הטלפון החורק העיר אותו וזאב שהציץ בעד החלון
וחששותיו כי שכח להתעורר בערב התאמתו הוא תירץ לעצמו מיני
תירוצים שעיקרם אותם התרגשויות רבות שקרו יום קודם. יד זקנה
סילקה קרום שינה בתנועה איטית וניגש לענות לטלפון, בלקי עדיין
היה ישן הוא לא שמע את הצלצול, זאב אמר אליו בחיוך בדרך לטלפון
"איך אתה קורא לעצמך כלב שמירה אשמאי זקן וחירש"  
כאשר הוא שמע את קולה מהצד השני של הקו ידו המחזיקה את השפורפת
רעדה קצת, הוא חשש שהחליטה לבטל את אותה הזמנה שהוא בכוחות
עצמו ביקש, או שרוצה היא לגחך עליו, איך שהוא כופה עצמו
עליה,היא יכולה אישה שכמותה. קולה מהמילה הראשונה היה סמכותי
ונחרץ והוא הרגיש כמו נאשם עומד מרכין ראשו בבית המשפט ושומע
דברי תוכחה מפי דיין מבוגר ומשכיל, שאומר מילים כמסמרים
חלודים.
" שמע זאב אתמול בלילה יצא לי לחשוב די הרבה על הסיפור עם בלקי
ואני חייבת להגיד לך שהגיע הזמן לקחת את בלקי לווטרינר, אתה
חייב להבין שהוא סובל ולא רק זה, תחשוב על הסיכון של להחזיק
כלב בגילך ועוד כלב זקן מי יודע אילו מחלות אתה יכול לחטוף
ממנו, זה לא טוב"
זאב ניסה להחדיר לשיחה מילה, ניסה להסביר שמצבו הבריאותי של
בלקי טוב ואין שום צורך לקחת אותו לווטרינר או משהו דומה. הוא
אפילו רצה להגיד לה באיזה חצי חיוך, "את צריכה לראות איך הוא
קופץ ומשתולל לפני שאנו יוצאים מהבית" אבל שתק
" אני גם יודעת שזה עצוב בשבילך ואתה רגיל אליו אבל אין ברירה
וצריך להיפטר ממנו"
מה פתאום להיפטר, על מה היא מדברת הוא חשב לעצמו ולפני שהבהיר
את הסוגייה היא אמרה שחיים שזה בעלה עוד חצי שעה יגיע אליו
והיא כבר קבעה להם תור אצל הווטרינר, היא גם ביקשה שיזדרז כי
לחיים יש עוד הרבה מאוד דברים לעשות.
זאב תהה לעצמו איזה עוד כלבים חיים צריך לארגן את חיסולם היום,
והתחיל להזדרז, אחרי רבע שעה הוא כבר היה לבוש במכנסי בד חומים
ישנים ובחולצת פלנל בצבע ירוק בהיר שפעם הוא לקח מהקיבוץ לפני
שעזב בטריקת דלת, הוא הביא את הארנק שלו שהיה מונח על שידה בצד
המיטה וקרא לבלקי.
בלקי קם באיטיות לעבר הדלת הוא היה מרוצה מהטיול הפתאומי והלא
מתוכנן והחזיק את הרצועה בפה ממתין עד שבעליו יעשה את המרחק
הקצר לכיוון הדלת.
זאב רצה לעצור את התהליך להגיד לחיים שהוא לא רוצה ואין שום
סיבה להרוג את בלקי אבל פחד מתגובתה של צילה הוא שלח מבט מהיר
לכיוון המתנה העטופה והפיתקה הקטנה שעליה רק בשביל האומץ בשביל
לזכור את הדברים שדמיין רק אתמול ומגע שפתייה המנוסות שנישקו
כל כך הרבה גברים של האישה שדמיין ויצא את הדלת, היא נסגרה
אחריו כמו שער ברזל של טירה היורד לאט על תעלת מים עכורים.
חדר המדרגות היה קר וזאב מיהר לחצות אותו החוצה, הוא שמע
צפירות של מכונית מכיוון הרחוב למטה, כנראה חיים, כנראה ממהר.
פעם ראשונה בחיהם המשותפים זאב הקדים את בלקי ומשך ברצועה
הלופתת את הצוואר בלקי החיש את צעדיו ולא הבין מה החיפזון אבל
לא אמר כלום, כלבים לא נוטים להתערב בעסקיהם הפרטיים של
בעליהם.
חיים חיכה להם למטה בתוך המכונית היד שלו גדולה ושרירית נחה
כמו זנב החוצה מהחלון, הוא חייך
"מה קורה זאב בוא ניסע הווטרינר הוא חבר שלי וכבר סגרתי איתו,
אין לך מה לדאוג הוא אחד הווטרינרים הכי טובים באיזור, זה טוב
מאוד שהחלטת לעשות את זה וזהו"
המכונית עמדה ליד שיח הדס שריחו היה חריף וזאב נזכר בריחות
ישנים עוד יותר, יום שבת בבית שאביו עושה הבדלה עם ענף קטן
וכוס יין, זאב היה מרוצה מתשומת הלב שמשפחתה של צילה הרעיפה
עליו והחליט כי כאשר יגיעו למרפאה הוא יסביר לחיים בהגיון כי
אין שום צורך להרוג את בלקי, כי הוא לא מפריע וגם לא חולה, הוא
יגיד לו שאם הם רוצים הוא לא יביא יותר את בלקי אליהם אלא
ישאיר אותו בבית, בסך הכל הוא כלב מבוגר ולא איזה גור ויודע
להסתדר לבדו תקופות זמן קצרות. ואז חיים שהוא בסך הכל בחור טוב
יבין לליבו ויצחק קצת, יחזיר אותו הביתה ובדרך אולי יזמין אותו
לכוס קפה .
זאב היה רגוע הוא החליט שזה מה שיעשה, בלקי ישב מאחורה ונשם
בכבדות.זאב פתח לו חריץ קטן בחלון בגלל שזכר כי בלקי אוהב
להצמיד את זרבוביתו לחלון ולנשום את הרוח שנכנסת מבחוץ.
" אז מה אתה אומר על כל העסק הזה עם הפלסטינים די חרא הא"
זאב הנהן עם הראש הוא היה יותר מידי מוטרד בעצמו בשביל להתחיל
לחשוב על הגורל של מדינת ישראל או על איזה סכסוך שטותי עם
הפלסטינים.
"אני אומר לך הבני זונות מבינים רק כוח"
אחרי שחיים הבין כי הוא לא יוכל לנהל עם זאב וויכוח פוליטי
ואפילו לא שיחה כזאת הוא סיפר לו עד כמה הוא עייף ואיזה בדיחה
על מרוקאים, זאב לא ממש הבין את הפואנטה של הבדיחה אבל צחק קצת
בכל זאת הוא ישב ליד האדם שכל ערב משכיב את צילה לישון ובטח
מידי פעם אפילו משחיל את איברו אל בין ירכיה הכבדים מלאי
החשיבות אי אפשר להקל ראש במעמדו הרם של חיים ולכן רצוי להתחבב
עליו כמה שאפשר.
אחרי שחיים סיים את הבדיחה הם הגיעו למרפאה, זאב הוציא את בלקי
מאחורה ושלושתם הלכו לכיוון המרפאה, אחות קיבלה את פניהם בחיוך
ולקחה את הרצועה החומה מידו של זאב, בלקי הסכים ללכת אחריה בלי
בעיות הוא היה כלב כזה שאף פעם לא ממש התווכח וקיבל עליו את
הדברים כמו שהם, לא מחפש או מבקש הסברים, פשוט נותן לדברים
סביבו להתרחש מתוך איזו שהיא אמונה עיוורת שבסוף הכל יהיה
בסדר, זאב ניסה לומר משהו אבל האחות חייכה אליו בעינייה
הכחולות ואמרה שפשוט היא הולכת לעשות לו בדיקות שגרתיות שום
דבר יוצא דופן או משהו כזה, חיים נכנס לחדר ליד והאחות עם בלקי
נכנסו לחדר נוסף שהיה שם, זאב הספיק לראות את עיניו הלחות
העדינות מביטות אליו בחוסר הבנה אדיש, הוא ניגש אליו ואמר שהכל
יהיה בסדר ואלו רק בדיקות שגרתיות לוודא שהוא עדיין יכול לרוץ
בשדות ירוקים ולרדוף אחרי זבובונים וחיפושיות, בלקי ליקק את
פניו ונכנס לחדר.
אחרי רבע שעה בערך יצאו חיים והרופא מאותו חדר שאליו נכנסה
האחות, כנראה שיש גם שם מעבר אמר לעצמו זאב, הרופא ניגש אל זאב
"החלטת החלטה חשובה, כל אחד בסוף מגיע יומו" חיים ניגש אל זאב
וטפח לו על הגב "ילה בוא הולכים"
זאב לא הבין מה קורה הוא הצביע ביד רועדת לכיוון הדלת החצי
סגורה, "אבל בלקי" "האחות אמרה... רק בדיקות שגרתיות... ואני
הסברתי לו..."
חיים ניגש אל הרופא ולחש לו שני מילים ואח"כ בא אל זאב ואמר לו
שצריך כבר ללכת והוא ממהר, לזאב ירדה דמעה שאף אחד לא ראה
ושניהם יצאו את המרפאה.
ברכב חיים הביא את הרצועה לזאב והסיע אותו חזרה הביתה שניהם
שתקו, לא קפה ולא כלום.
"תבוא לבקר מתי שהוא צילה מאוד תשמח" הוא אמר לו כאשר יצא את
האוטו והלך לאט עם הרצועה שמוטה בידו. הבית פתאום הפך הרבה
יותר גדול ללא נוכחותו השקטה של בלקי, הרצועה היתה מונחת על
הרצפה ונראתה כמו אנדרטה מאולתר בצורת נחש לזכרו של הכלב.
זאב העיף מבט לכיוון המתנה שעדייו עמדה שם עם הפיתקה עליה
והתחיל להרגיש יותר טוב, ברור שהאובדן הוא כואב אך עכשיו הוא
יהפוך להיות בן בית קבוע אצל צילה אפילו חיים הזמין אותו לבוא
לבקר, הוא זכר את המילים במדוייק למען האמת המילים הדהדו
בראשו, תבוא לבקר.

היום שחלף עבר כמו שבוע זאב היה נרגש כולו לרגל ביקור הפתע
שהוא עתיד לערוך בביתה של צילה בלילה הוא כמעט לא נרדם סופר
כבשים, ואחר כך סופר כלבים. כל הבוקר הוא תיכנן איך הוא יגיע
לביתה של צילה ויניח את המתנה כבדרך אגב בין ידיו הקטנות
והמתרגשות של יובל שיגיד תודה ואולי אפילו יתן נשיקה רכה
וילדותית על הלחי הצהובה, ישאיר אותה רטובה כי ככה דרכם של
ילדים לתת נשיקות.
משעה חמש בערך הוא התחיל להתבלש ולהצטחצח ובשעה שש הוא ירד
למטה כולו לבוש בהידור ומריח כמו בוטיק בשמים מהלך שכן פעם
בעבר היה סוכן מוכר של בשמים שונים ומשונים והוא שם את כולם,
בשביל הרושם.
הוא עלה על קו 31 והגיע ממש ליד מקום מגוריה, כאשר ירד הוא חשב
עד כמה מכובדת יכולה להיות אישה זו, שקו האוטובוס עובר במיוחד
ליד ביתה כאילו היה האחרון אתר עליה לרגל.
הוא נכנס למעלית כולו התרגשות ותחושות בטן ודפק על הדלת,
הדפיקות נשמעו לו כהד רחוק וכבד, כאילו משיהו אחר רחוק דופק עם
מטה ברזל עבה על שער עץ ענקי.
היא פתחה לו, מטפחת על ראשה ונעלי בית, היה לה מבט מופתע
בעיניים. "זאב שלום מה שלומך" היא עדיין החזיקה את הדלת
מאחוריה אפשר היה לראות איזה מחשב ענק שהיא בדיוק ניקתה. זאב
ניסה להיכנס. "אוי אני נורא מצטערת הגעת בזמן לא טוב" זאב
הושיט את ידיו קדימה "הבאתי מתנה ליובל, זו מכונית צעצוע" צילה
הסתכלה עליו ולרגע זאב האמין שהיא תכניס אותו ותפסיק לעשות את
עבודות הבית רק על מנת לארח לו חברה הרי הוא בן משפחה קרוב,
וככזה אין חשיבות לעיתוי.
" יובל לא פה הוא בחוג קרטה אבל אני יביא לו את המתנה באמת
תודה, אתה יכול להגיע מחר גם חיים יהיה"
זאב העביר לידיה הרטובות את הקופסה העטופה בנייר צלופן, אף אחד
לא ראה כאשר הפיתקית הלבנה נשמטה מידו ונפלה לה כמו עלה על
שלולית האקונומיקה .
"להתראות"
הדלת נסגרה אחריו.

זאב עמד איזה כמה דקות מתחת לבניין ואחר כך התחיל ללכת, הוא
החליט לעשות את הדרך ברגל בשביל לחשוב קצת ונזכר כי אין חלב
ולחם בבית, בדרך עיניו הרטובות של בלקי כל הזמן הופיעו מולו
בכל פינת רחוב הוא חשב כי ראה את בלקי מצמץ וחזר ללכת. אחרי
כמה דקות של הליכה הוא נכנס ל"פיצוציה" שהיתה שם וניגש אל
המקרר, בעודו מחפש חלב באחד המקררים מאחורה הוא שמע את המוכר
אומר למישהי שאי אפשר להיכנס לחנות עם כלבים, הקול שלה היה
מבולבל וסיקרן את זאב, תעשה טובה רק תביא לי קופסאת מרלבורו,
זאב ניגש עם קרטון חלב לראות במי מדובר.
מולו עמדה האחות ואלה קשורים איזה שלושה כלבים, אחד מהם היה
בלקי.
היא היתה כל כך יפה עם השיער המפוזר הבהיר הזה ובגדים ארוכים
בכמה מידות, הוא ניגש אליה והניח את ידו על כתפה, בלקי קשקש
בזנב והתחיל ללקק את המכנסיים שלו.
" היא שלום אתה מאתמול, אני מצטערת הם באו ונכנסו ואמרו לי לתת
לו זריקה, אבל אני אף פעם לא הצלחתי לעשות את זה אז אני תמיד
מרדימה ואחר כך לוקחת הביתה, אני מבינה שאתה כועס עלי אבל אתה
בטח מבין"
זאב חייך "את משוגעת אני האדם הכי שמח בעולם"
היה לה צחוק ילדותי, אני הייתי גם לידה, באותו זמן היינו קצת
ביחד.