בהתחלה היה זה הג'יפ טויוטא פראדו הקצר שמשך את תשומת ליבי,
אבל שנייה אחרי שחלונו הכהה נפתח, הפסקתי להסתכל בקנקן אלא
במי שנהגה בו, תסלחו לי אם אני נדוש, לא שיש לי חולשה
לבלונדיניות, אבל  כאילו נגזרה מז'ורנל, כחולת עיניים כבת
עשרים וחמש -מושלמת, יופי מלאכי, קרנה קסם, על אנושי כמעט, כמו
דמות שנתפרה במחשב ע"י מתכנת גאון שהשכיל ליצור יופי נשגב. לא
שהמראה שלי אי פעם מנע בעדי מלהשיג מישהי, אבל גם איננו כזה
שהדליק בחורה יפיפייה ממבט ראשון, לכן רק המשכתי להסתכל
בזהירות שלא "להיתפס" ולאכול את הלב פשוטו כמשמעו, ברור היה לי
שאין לי סיכוי, כמותי (לפחות) מעיזים להתחיל איתה כל יום וכל
היום כך שאין היא מתרגשת מקריאת גבר (אפילו) נאה מראה, שעוצר
לידה ברמזור.
בלי סימנים מוקדמים הפנתה את מבטה, חייכה אלי חיוך מקסים
וכובש, ביקשה אותי לפתוח את החלון :
" תופס ?" (שאלה) וזרקה פתק עליו מספר פלאפון של אורנג'.
"תתקשר עוד 20 דקות, ביי- יעל "
הייתי בשוק טוטאלי, יכול להיות שהתחילה איתי ?
שמה התבלבלה, אולי רצתה ממני משהו אחר, אולי זו בכלל מלכודת,
הכל נראה לי הגיוני יותר, ממה שהכי רציתי בו.
עשרים ו 7 דקות על השעון (כדי לא להפגין לחיצות) התקשרתי
וכצפוי קול ענוג ענה לי מעבר, לא אלאה אתכם בפרטים רק אציין
שהכל היה טו גוד טו בי טרו.  קבענו שאגיע לאסוף אותה מביתה עוד
בצהריים ונלך לטייל. לא התפלאתי לקבל כתובת וילה בכפר שמריהו,
הגעתי למקום ספורטיבי כהרגלי (וכמו שרצתה שאגיע), הדור מן
(רחמנא לצלן מרויח יותר ממני חחח-כך נראה) פתח לי את הדלת
והסביר לי פנים, כאילו התכונן לבואי, סימן לי את הדרך שהובילה
אל המעלית שהעלתה אותי לקומתה של יעל. עליתי נבוך ומתרגש,
המעלית נעצרה ומייד כשנפתחה הדלת חייכה מולי יעל ישובה על כסא
גלגלים.

"חיפשת קטצ' נכון ?"

חייכה, משועשעת עדיין סקסית להפליא ,

כן הודיתי מחויך,

"אז הנה מצאת,

נצא?" - שאלה בשובבות ?

"כן", עניתי חסר אונים (אין לי ניסיון עם כסאות גלגלים).

הובלתי אותה לאוטו עם הכסא שלה ועזרתי לה להיכנס.

מממממ... איזה ריח... מממממ

נמרחה עלי עם או בלי ברירה שהיתה לה, כבר מבעד לחולצתה חשתי
ברכות והחלקות שאפיינו את עורה,  מסוג הנסיכות שעושות אמבטיות
דבש או ווט אבר, חשבתי.

השיחה איתה באוטו קלחה, התגלתה כמקסימונת באשיותה מלאת עליצות
ושמחת חיים, ממש כייפית.

ניווטה אותי דרומה, לטיול במערות בית ג'וברין, גם לי לא חסר
ג'יפ פג'ארו כמו שצריך, נכנסנו אל האיזור המיוער, והיא כחיית
נווטים, בשליטה מפתיעה הובילה אותנו בדרך קסומה ומיוערת, כאילו
ידעה בדיוק לאן פנינו, השעה היתה קצת אחרי חמש בערב כשבקשה
שאעצור,
הורדתי אותה מהג'יפ, עזרתי לה להתיישב על כסא הגלגלים שלה,
וקראה לי לבוא אחריה,
נעצרה אחרי כעשרים מטר, הורידה את חולצתה סילקה בזריזות את
חזייתה וחשפה זוג שדיים מושלמים זקופים כקטנים וגדולים
להרשים.

"אתה נבוך נכון?" , צחקקה.

"כן",

"ששששש, אל תדאג... תהיה רגוע.
כן, אני מסוגלת להינות ועוד איך, השיתוק שלי מהברכיים ומטה.

הנה הענף שמקביל לקרקע עזור לי להיתלות עליו, הורד את מכנסי
ולקק אותי", הריחה באופן ששיבש את דעתי התנשקתי עם ערוותה
והטרפתי אותה, הסתכלתי על פניה היפייפיות והתגריתי מהנאתה,
בקשה אותי אל תוכה והיה נפלא, היא בידיה החזיקה את הענף ואני
נעניתי להוראותיה.  כך כמעט  שעתיים, כאשר הרגישה את שיאי
הקרב, עצרה  אותי בתוכה ובקשה שאענג אותה עם לשוני, בפיה.
אסכם ואומר שהשיא היה מדהים.
עזרתי לה לרדת בחזרה אל העגלה ובחזרה אל האוטו, רק שם קלטתי
כמה טוב עשיתי לה, באור שברכב  קרנה מאושר והתרגשות, כאילו
חוותה היא אורגזמא נוספת .
אחרי כשעה הגענו בחזרה אל ביתה, שוב אותו הדורמן, הפעם נראה
מופתע משהו, לא הספקנו להגיע אל המעלית שהובילה אל קומות הבית
השונות ואדם מבוגר כבן 55 קרח אך נאה ומטופח יצא כלפינו,

הבנתי שהוא אבא שלה.

נרגש עד דמעות, חיבק אותי ונישק, אסיר תודה,

"אתה מקסים", אמר,
"תודה רבה",

"מה, מה עשיתי ?", שאלתי תמה.

"אתה מתוק, כל כך טוב אתה, אני לא יודע איך להודות לך",

המשיך וחיבק בחום אבאהי,

"אתה, אתה", (אמר נרגש),

"אתה היחיד שהחזרת אותה,

כולם תמיד משאירים אותה תלויה על הענף".