התישבתי על כסא בשפת הבריכה. אני אישית שונא מים ושונא להכנס
לבריכה, אבל מה לעשות צריך מידי פעם לצאת קצת מהבית ולחלץ
עצמות. כבר סוף הקיץ, והגיע השלב הזה בחופש הגדול שנדיר הוא
המקרה שיש מה לעשות מחוץ לבית, ועוד יותר נדיר הוא המקרה שיש
כוח לעשות את אותו משהו מחוץ לבית. בזמן שהשתזפתי (או כפי
שהתברר יותר מאוחר נשרפתי קשות) לי, העפתי מבט על האנשים
בבריכה.
בתוך המים, בצד הרדוד במיוחד, הסתובב לו באיטיות איש לבקן עד
מאוד. היה לי טיפה מפחיד להסתכל עליו כי פרט לעיניו, שהיה בהן
מגע של כחול, לא היו לו שום צבעים בכלל. מהרגליים ועד השיער-
רק לבן. הוא הלך יד-ביד עם עוד איש שחום במיוחד. שניהם היו
שמנמנים עם בגדי ים שחורים שכיסו בערך מחצית מגופם (כאלה
שלובשים צוללנים, רק בלי השרוולים). כמה ילדונים שחומים ניגשו
אל האיש השחום, והוא עזב לרגע את ידו של האיש הלבן בשביל לתת
להם חיבוק. בגלל שישבתי די קרוב לצד הרדוד, יכולתי להבחין
בהבעת הפנים העצובה של האיש הלבן בתגובה לארוע. אולי שני
האנשים האלה הם זוג? יכול להיות, שהאיש השחום הבין שהוא הומו
רק כשהוא כבר היה נשוי עם כמה ילדים, ולאחר מכן התגרש מאשתו
ויצא מהארון. או,לחלופין, יכול להיות שהם עוד נשואים, והוא
בעצם ביסקסואל שבוגד באישתו. אבל עם כן, למה הוא מביא את
הילדים שלו איתו? בכל אופן, זה מאוד הזכיר לי שיר ישן שקוראים
לו Ebony and Ivory של פול מקרטני וסטיבי וונדר. את האמת זה
עשה לי טוב בלב לראות אותם שניהם מהלכים ביחד בבריכה, ספק בגלל
שהם לא מתביישים בגאוותם, ספק בגלל הניגוד המוחלט בין צבע העור
שלהם.
סוון, המציל הנורדי, ישב לו בסוכת המציל עם נערת הדקה שלו. כל
פעם שהייתי מסתובב, הייתי רואה אותו מטייל על שפת הבריכה
ומחזיק את ידיה של פרחה עם בגד ים שמי שהכין אותו לא היה צריך
לבזבז הרבה כסף על חומרים, וכל פעם זו היתה אחת אחרת, שדמתה
מאוד לקודמותיה. היתה בי תחושה של קנאה, כי אני הייתי מת להיות
בלונדיני וחסון כמוהו. חכם הוא לא היה במיוחד, הנחתי, אבל מי
צריך חוכמה כשיש לך גוף כזה? בזמן שהוא החזיק את ידה של המזרון
התורן שלו ובטח אמר לה כמה היא יפה ומיוחדת, הרהרתי לעצמי לאן
הוא לוקח את כל הבנות האלה. בטח הוא מכניס כל אחת בתורה לחדר
הזה מאחורי המלתחות שתמיד נעול. יש שם גם כבר מזרון קבוע ואולי
אפילו כמה נרות ריחניים באזור. בטח הוא לוקח כל אחת בתורה
"להראות לה מקום מיוחד שאף אחד עוד לא ראה" ואז נכנס, מתמרח
קצת ו... wham bam thank you ma'am. מצד אחד זה ממש הגעיל אותי
מה שהוא עושה לבנות המסכנות האלה, אבל אי אפשר שלא לקנא (אני
רק גבר- כל הבנות שקוראות את זה עכשיו לא יכולות להאשים אותי).

כמה ילדים שיחקו משחק מרענן של הטבעות עם דגש על ה-בע ולא
על ה-עות. המציל הנורדי שלנו העיף לעברם מבט חטוף וחזר
לעסקיו או, יותר נכון, התעסקותו. אל המים נכנסה נערה בערך
בגילי, ואני אומר לכם שברגע הזה הייתי בטוח שאכן קיים דבר כזה
מושלם. לא רק שאותה נערה היתה יפה יותר מכל ייצור חי שראיתי אי
פעם בחיי, אלא שהיא גם לא היתה עוד אחת מהפרחות האלה שניסו
לחשוף כמה שיותר מגופן שהן יכלו, בגבול הטעם הטוב (איזה גבול
ואיזה טוב?? הן לבשו כל אחת בערך 3 מפיות וזהו). ניסיתי לקום
ולגשת אליה אבל הגוף השתתק, ובמוח עברה רק מחשבה אחת- פאקינג
שיט איזה מושלמת!!!
סוף סוף הצלחתי להקים את עצמי והתחלתי אפילו ללכת לעברה, אבל
כשהגעתי לחצי דרך הייתי צריך לעשות 180 מעלות ולחזור אחורה, כי
פתאום נכנס למים גבר והתחבק איתה. זה די ביאס אותי, אבל מה
שבאמת ביאס אותי זה שכשהם עברו לידי, יצא לי להסתכל עליו יותר
מקרוב. הוא היה כל כך מכוער! שיער מתולתל פרוע, גוף שעיר
במיוחד, ואפילו בצבצה החוצה כרס קטנה. מה היא מוצאת בו? מה יש
לו שאין לי, או, אם כבר, לכל הגברים ואפילו לילדים הקטנים
באזור הבריכה. יכול להיות שהיא פשוט הגרסה הנשית של סוון המציל
המוכן-לפעולה? לא, היא לא נראית לי כזו. למה כל הנשים היפות
מסתובבות עם ג'יגלבים מכוערים? למה? למה??
החלטתי שהגיע הזמן ללכת הביתה. אין לי מה לחפש פה יותר בבריכה,
וחוץ מזה העור שלי מסרב להשחים. טוב נו, אמרתי לעצמי, לפחות
עשיתי עם עצמי משהו היום.