אני איתך כי אני שלך,
אני איתך כי אני אוהבת רק אותך.
המגע, הריח, העיניים והתשוקה,
הופכים אותי לילדה קטנה,
שלא שולטת במעשיה
ומעשי ההיגיון רחוקים מידיה.
אני חושבת שאסור לי להיות מאוהבת,
כי האהבה הופכת אותי להיות מפוחדת,
הופכת אותי לפגיעה ללא כל מעטה,
מפחדת להיפגע וממה שיקרה.
אני  יודעת שאתה בי לא תפגע,
כי אתה פשוט לא כזה,
אבל הדבר שמחליש אותי באמת,
זו המחשבה שבוקר אחד פתאום לא תהיה.
אתה דואג לומר שלא ניפרד לעולם,
שנקיים משפחה ונחיה לנו באושר אי שם,
אז למה אני מפחדת,
למה ידי בכתיבת שורות אלה רועדת?....