שירה


 "השירה היא דת, אבל בלי התקווה"
                   (ז'אן קוקטו)


זהו שיר ככל השירים.
אלו מילים ככל המילים.
אותה דיו על אותם ניירות
ואותו מוות בסוף.

זהו שיר ארוך וקבוע
שאינו נח לרגע.
אלו מילים שנאמרו מזמן
והדיהן עדיין נשמעים.
אותה דיו על אותם ניירות
ואותו עצב בסוף.

זהו שיר רב משוררים.
אלו מילים רבות פיות.
אותה דיו על אותם ניירות
ואותו רטט בסוף.

זהו שיר חסר ערך
אם תקרא אותו לבד.
אלו מילים קצרות רוח
אם תעמוד במקום אחד.אותה דיו על אותם ניירות
ואותו חיוך בסוף.

בשיר הבא לא נדבר על מוות
בשיר הבא לא נדבר בכלל

נקיף בזרועותינו את הלבנה
נמתין
וכשתירדם על חזנו הרחב
נקרוץ למרצחים הממתינים לה

בשיר הבא לא נדבר על מוות
בשיר הזה מותר



                         שחור


  "המבנה הסמוי הוא אדונו של המבנה הגלוי"
                      (הראקליטוס)


השחור הינו צבע מפתיע,
חגורת אינותים במרחב הקיום.
מעוצב כדרקון הנושף טעם-אש
על פתאומיות הבהוב-האישון-הניאוני.
מן זמזום מטונף על מצע הקרנית,
להביט בו זה כמו לאכול מחלה
בלי מרפא או מזור לגופה הבולעת,
ושיטוט אינסופי בנבכי הכהות
יזרז את מצב סימאון.

נלאה מהשקוף
מירק את הזכוכית
שהשתקפה והשתקפה
עד שהפסיקה להיות נמצאת
ונעלמה ונעלמה
"איה הכלום דרכו אני רואה?"
אבל
תראה בעצם מסביבך
הכלום תמיד היה
"הכלום שמסביבי
אינו הכלום שלי!"

נלאה מהשקיפות
צבע אותה שחור
עד כה התכהתה
עד כי איננה ראויה
עכשיו
תראה בעצם מסביבך
אינך רואה דבר
"הכלום שמסביבי
כולו הכלום שלי!"



                          גוף


  "בני-האדם הומצאו ע"י המים
   כאמצעי-תחבורה ממקום למקום"
               (טום רובינס)


הגוף הינו יציר ערפל
מוסווה רחש-רוח נעימה-זולה
"למה שבקתני?"
שאלה טובה
("שבק - עזב הניח, נטש" - מילון
אבן שושן)
כי היית כבד
כי לא רציתי להפילך מגובה כה רב
כי דברים גשמיים מסתיימים כך תמיד
ולמה הרשית לי לשבוקך?

הגוף הוא יציר לוואי
פסולת נותרת מיצירת הנשמה
אל תשאל "למה שבקתני?"
שאל "למה רק אחרי שבעים שנה?"

שרף כמלט יתהדק עלי
דמעץ זירמת אילן שמיכת כיסוי הקבר
ביתי חדש קופסת חיי במוות
ירוק עמוק היער מסתעף בי
תלולית ראשי בולטת פני הקרקע
תל נמלה נמל לחוף הדם
ציפור זריז קונן לי מקנן בי
עלוות שערי סוככת גוזליו
שירת בלי שם בלילה יללת התן
שורר זמירות מלוע קריעת לבב דומם
דומה שמתפעם לרגע כחולם לרגע
שרף כמלט מתקשה לישן



                              גורל


  "הוא לעס שבב עץ והביט בירח מזדחל לו מכיוון בית-הקברות
   בו תשע מבנותיו שכבו, ורק שתיים מהן מתות"
                (ג'יימס ת'רבר - "בייטמן שב הביתה")



בערב לגרדום אדם ביד נחזק
ובבוקר לשדה במשוט המחרשה
בצהריים בא שתה משתה שלם נשתה
ובלילה לחלום שנתו מבוששה

באשתו שתק לא בא
בביתו בא בשתיקה
בכלבו ליטף רכות
באישתו בשוט היכה

ובשטף המוכיח נתחמק למזלו
ובמזל גדול הגביה גובה גל
וביין נשתכח ייסורו פיכח לא
ובמזל גדול ערף בו המגל

מי ששעט במישור המיוער
שנבוך ממידת חוסר צדק
שדוקר בוורידים בהיפוך המרפק
שצוחק וצועק וצועק וצוחק

מי שנשכח במישור המודבר
שנמק בפינה מקורה עכבישים
שבוחן הזיות בהקיץ המוער
שצועק וצוחק וצוחק וצועק





------------------------------------------------------------------------
לפני כמה שבועות פרסמתי "4 שירי חיים" ו "4 שירי מוות".
במקור היו 3 קבצי שירים, יחד עם "4 שירי מחאה".
"מחאה" פורסם, אבל עקב טעות טכנית (אני טיפש)
היו בו רק שלוש שורות והוא הוצא.   עכשיו ה"טעות" תוקנה
והשיר הוחזר.  הנה הוא:
http://stage.co.il/Stories/143844

בנוסף, יש לי בקשה אישית :
הייתי רוצה לדעת בדיוק מי מנוי עלי, או לפחות אלה
שמספיק רציניים כדי להגיע עד כאן ולהמשיך לקרוא.
אז אם תוכלו (המנויים) להגיב על השיר הזה
גם אם אתם לא מגיבים בד"כ, או לכתוב לי ישירות לאימייל
ravidt@hotmail.com  סתם כי מעניין אותי.            
                                     תודה