הנה מוטלות גופותינו,
והמוות נוגס בהן פתיתים, פתיתים,
והרימה זוחלת בוורידינו טיפין טיפין,
והן זרועות להן בתנוחות שונות של שיכחה.
צוננות ודוממות הן שוכבות להן,
ממתינות לחזור אל מעי האדמה.
ואף אחד אינו זועק להן בבזיונן,
בקלונן ההולך ונמשך, בביזה הנוראה הזאת
המשתוללת בהן, באין מוחה.
כך הן גופותינו, נוסעות מסע של התערטלות
מכל שנרכש, תפח והתפטם.
נושר הזיוף,
נושרות המסכות,
נושרת התהילה,
נושר היאוש.
ומאחור נותר, עירום ועזוב,
השלד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|