דיכאון, החיים הם כלום חוץ מרצון
הרבה דברים אני שואף, החיים הם בשבילי משאף
הם כמו קולט אדים, כך שכל החלומות לאט לאט מתמוגגים
כי אני לא טיפש, אני לא אדיוט
אבל אני רואה שזה כן יכול להיות

היה לי קצת מזל, אני מצאתי לי אחת
אחת שרק המבט שלה עושה אותי מיוחד.
אני כבר שוכח עד כמה אני מיותר

העיינים, רק העיינים זה הכל
אני רואה את הכל ובגדול, חוזר לי הרצון להתקיים
היא הסיבה למה את הכל לא לסיים

אני שואף, אני שואף להרבה
אבל אין לי איך, אין לי את הדרכים
אם רק הרצון היה משנה, הכל היה אחרת
היא אותי כבר הייתה אוהבת
והייתה מחכה ורוצה לראות אותי

אני יודע זה נשמע מוזר, אבל בשבילה אני כמו זר
יחס קר, אבל טוב שזה לא ניגמר
היא נותנת לי את הכח להמשיך, להיות איתה זה על הכל עדיף
אם הייתה לי פגישה אם אלוהים, הייתי מבטל
אם היא הייתה אומרת לי לבוא איתה וסתם לטייל

אני מוכן להיות בובה בחוטים, רק שהיא זו שתמשוך ותיתן בי
מבטים
מבט אחד קטן זה שווה את כל הזמן
אבל משום מה ידידים יותר אהובים
ואני, לפעמים זה טוב, ולפעמים זה לא
אבל הכל בשביל לשמוע אותה אומרת:
אני, אני רק שלו!