המפסק החשמלי קרץ לה, אולי היא תציל אותו.
הוא כל כך עייף, תשוש וזקן.

הוא היה המפסק החשמלי הראשי של תחנת הרדיו הגדולה בארץ,
הצבאית.    כל כך הרבה עבר עליו, מסכן, לו רק שידרו חצי ממה
שידע המדינה היתה קורסת על  "מידע יתר".

היא שלא השתיכה לתחנה רק אורחת, עוברת אורח,  היחידה שראתה את
סיבלו והבינה........

השיחה בינהם התפתחה מהר, הם דיברו על המצב הקשה בארץ, על בעיית
המיים ועל מונופול חברת החשמל.
הוא סיפר להעל התקופה הישנה עוד לפני שהפך לעובד וותיק.
הוא עבד כסוכן חשאי מטעם המדינה, הוא ביקר ברוב בתי ישראל ובתי
דודי ישראל, על מנת שיהיה רישום מדוייק של כל מכשירי החשמל.
אחר כך קודם למד חשמל בבסיס צבאי, וכאות הוקרה על ספירה נכונה
העניקו לו את התפקיד הנחשק  "המפסק החשמלי הראשי של התחנה"
תחילה התרגש, זה כבוד גדול להיות בין כל כוכבי גל"צ אז בין כל
הרצינות שעברה במסדרונות תמיד היו שיחות מצחיקות, סודות ויחסים
אישים.
היום הצעירים משגעים אותו, טעמם המוזיקלי מקשקש לו את החביתה,
כל הבסים והתופים, כל הגיטרות הרוטטות פשוט מוציאות אותו מכליו
השלובים.

למרות שהיתה מאותו הדור הבינה אותו, גם אמא שלה כזו.

תחילה הוא ביקש ממנה יפה. והיא הוחמאה כמובן אבל הרגישה לא
נעים, בכל זאת זו תחנה צבאית......
הוא ניסה לשכנע שכשתעזור לו יהיה חושך ואף אחד לא ידע שזו
היא...
היא ניסתה להסביר לו שהיא אורחת וזה לא דבר שאורחים נוהגים
לעשות.  חוץ מזה איך היא תמצא את דרכה החוצה בחושך?!
הוא הביט בה ביאוש.... סוף סוף מישהי מקשיבה לו יושבת עימו
מבחינה בקיומו.....

הרעיון התחיל לקסום לה....  היא תעזור לו לנוח ובכך תתפרסם.
היא תרואיין בכל מיני טוקשואים שישאלו למה? והיא תספר את
סיפורו העצוב.... וכשתזיל דימעה ותגיד "לא יוכולתי לתת להם
להתעלל בו ככה"
כולם ימחאו לה כפיים.  באולפן החדשות הלילי יכיזו על ארוע
מעניין וחריג.  ומאחר שהיא כבר לא בצבא היא לא תכנס לכלא,
מקסימום תקבל אזהרה או מכתב לתיק האישי משר התיקשורת.
חוץ מזה כמה מפסיקי חשמל ראשים כבר מבקשים ממנה עזרה? תמרורים
בקשו, עטים בקשו ואפילו שילטי חוצות, אבל מפסיקי חשמל ראשים
ועוד של גל"צ. זו היתה שליחות + יעוד.

הוא נשם כמה נשימות מלאות ביונים חיובים ונאנח. זו התקווה
האחרונה שלו, חברת החשמל הפסיקה להתיחס אליו ברגע שהתחיל לעבוד
כפנסיונר.    והיא מקשיבה לו, לא סתם מפנה את האוזן. אלה ממש
מקשיבה ומבינה.  קצת נבוכה אבל היא איתו ורוצה לעזור.   היא
הזכירה לו מישהי.

עוד לפני שהתחיל לעבוד בחברה, כשעוד רק למד בתיכון הכיר את
יונה. בחורה אנרגטית יפיפיה וקורנת.  הם נהגו להסתובב יחד,
דיברו והסתובבו, דיברו והסתובבו. לעיטים חשב שהם ישארו לנצח.
עד שבוקר אחד היא נעלמה, בלי עקבות וללא חוטים. מאז הוא לא
דיבר יותר מידי ובטח שלא חשב על בחורות.

פתאום הוא הרגיש משהו חזק באזור הלב. מתחיל בקטן ומתפשט לכל
גופו. כמו טיפות גשם שיורדות לשלולית בינונית.  הוא הרגיש דבר
חדש, אולי,  אולי זו תקווה.

ודווקא אז היא החליטה שהיא תעזור לו. ללא תזוזה, אפילו לא קלה
של העפעף הפילה אותו.  כשמחשבתו האחרונה היתה " אני יכול
להתחיל מחדש"

לצערה לתחנה היה גם גנרטור עצבני, שהתעורר משנתו העמוקה. והוא
סיפר לכולם שזו היא.  לא חדשות ולא יאיר לפיד רק בושה, כולם
הצביעו עליה,  מתגי חשמל נבהלו ממנה, עמודי חשמל עברו לצד השני
של הכביש כשראו אותה, והיא קבלה המון מכתבי שיטנה מנורות
נאון.

היא לא ממש הצליחה להתגבר על השינאה המסנוורת. היא פתחה מפעל
ליצור נרות, ומפלגה בשם "אפשר גם בלי חשמל", ומתה מזיקנה בביתה
החשוך.


מוסר השכל: אל תחפזו בלקיחת החלטות אבל גם אל תחקו לנצח.