פגשתי אותה בכניסה לגיהנום, נתנו לה לצאת לכמה דקות כדי לפגוש
אותי.
לא ממש הופתעתי מהעיצוב, סה"כ די דומה למה שמספרים.. זה נמצא
בעמק, בין הרים שחורים כמו פחם, לא נראה שמשהו חי עליהם, השער
עצמו גבוה, מאוד גבוה, בצבע אדום. בצדדיו תקועים לפידים.. ממש
נדוש. רציתי לצחוק שראיתי את זה אבל להעליב את השטן בביתו היה
נראה לי לא הולם.
ירד גשם אבל רק בחוץ, זה די הפתיע אותי, אבל כנראה שזה קורה
הרבה כי יש מטריות לאורחים. לה לעומת זאת לא נתנו מטריה אז גם
אני לא לקחתי, מתוך הזדהות.
הדגל של הגיהנום היה נעוץ בגופה של אלוהים שהיתה מוטלת בכניסה,
ההבעה שלו הזכירה לי את "הצעקה" של מונק, כנראה שהוא סבל.
היא ראתה את החור ברקה שלי והבינה לבד מה קרה, היא שאלה עם
עשיתי את זה בגללה.
עניתי שכן, שהיה לי קשה מדי.
היא אמרה שהיא מצטערת, האמנתי לה.
השער נפתח פתאום, חשבתי שרוצים להחזיר אותה פנימה וזה הבהיל
אותי, אבל זה בסך הכל היה מלאך מוות אחד שיצא להביא מישהו חדש,
נרגעתי.
שאלתי אותה אם באמת חם שם כמו שמספרים כי ידעתי שהיא לא סובלת
חום.
היא אמרה שזה כמו קיץ ישראלי שלא נגמר ורוב היום הם עובדים
קשה, אבל יש מזגן במגורים ככה שלפחות הולכים לישון בטמפרטורה
נוחה, זה ניחם אותי קצת.
"שתי דקות!", השומר צעק והצביע על השעון שלו, אני עדיין לא
יודע אם הוא מהבכירים או שזאת העבודה שלו בתור שפוט, חשבתי על
זה שנייה.
היא התחילה לבכות ואמרה שהיא מצטערת, שהיא לא התכוונה לפגוע בה
ובעצמה אבל זה יצא משליטה, שהיא ידעה שאין בינינו כלום אבל
קינאה זה דבר מוזר. היא חיבקה אותי ושאלה אם אני סולח לה.
עניתי שכן, שיקרתי.
מלאך המוות שיצא קודם חזר עם מישהו, הוא היה נראה מבוהל וצעק
שהוא לא יודע מה קורה אבל הם עוד ישמעו מעורכי הדין ויצטערו על
הרגע שהתעסקו איתו. לא נורא, בסוף הוא יבין.
השומר צעק "זהו!" ושוב הצביע על השעון. היא נמשכה ממני
באיטיות חזרה פנימה.
היא נגבה את הדמעות ואמרה שהיא אוהבת אותי, עניתי שגם אני, זה
נכון.
היא שאלה אם אני אבוא לראות אותה גם שבוע הבא, לא עניתי.
בכיתי בשקט, בהבעה חתומה, אני לא חושב שהיא שמה לב, בגלל
הגשם.
אני עומד עכשיו בתור לאיזור הגבעות שבשטח הנייטרלי. את גן העדן
סגרו שאלוהים מת אבל גם השטח הנייטרלי לא רע, קריר וירוק. מקבל
הפנים בכניסה הוא סוג של מלאך, הוא ישאל אותי עוד מעט מה אני
רוצה לקחת איתי מהחיים, אני אבקש לשכוח הכל. |