נכנסתי לשדה התעופה. "ליאור! ליאור חכה! יש לנו כ"כ הרבה מה
לעשות ביחד!". הסתובבתי לעבר איילה. העיניים שלה היו אדומות
ונפוחות, השיער שלה היה פרוע, האף שלה היה אדום, ובכלל, איילה,
שתמיד הייתה מקפידה להראות נפלא, נראתה כעת עלובה ומעוררת
רחמים... אהבתי אותה, אבל הייתי מוכרח לעזוב. לא ידעתי למה;
משבוע שעבר השיער של איילה לא השתנה, הוא עדיין היה מתולתל
ונעים, העיניים שלה היו כחולות, כמו שהיו תמיד. הניחוח שלה היה
טהור ורענן, כמו שתמיד אהבתי... ובכל זאת משהו היה שונה. עדיין
אהבתי אותה, אהבתי יותר מכל אדם - מההורים שלי, מהמשפחה הכי
קרובה. איתי, החבר הכי טוב שלי עוד מתקופת התיכון והצבא, לא
הבין אותי בקטע הזה. הסברתי לו "אני אוהב אותה יותר מההורים
שלי, כי אם ההורים שלי ימותו, היא תדע איך לנחם אותי, ואם היא
תמות, לא יהיה אדם אחד בעולם שיצליח לנחם אותי, גם לא ההורים
שלי..."
ולמרות כל האהבה הזאת, ואולי בגללה, החלטתי לעזוב.
ראיתי שיש עוד הרבה זמן עד הטיסה, ולכן החלטתי להתיישב באחת
מפינות המרחב שהיה שם, ולחכות. ראיתי המון אנשים עוברים ממקום
אחד לשני, ממהרים, סוחבים, בוכים, נפרדים, מובסים... נזכרתי
בשיר ששמעתי פעם, ובו מישהו שר על אהובתו שעזבה אותו, עלתה על
מטוס ונעלמה... בשיר הוא אומר כמה שהוא שונא את שדה התעופה,
והוא נשבע שבחיים לא יכנס לשם. פתאום ראיתי את איילה; היא
התרוצצה בין כל מאות האנשים שהיו שם, וחיפשה אותי. ידעתי שאני
חייב להגיד לה משהו. "איילה! איילה!" צעקתי בקול. כשראיתי שהיא
מסתובבת לכיווני עם מבט מפוחד בעיניה, תהיתי אם גם היא תשנא את
שדה התעופה לעולמים... "ליאור, אני אוהבת אותך, אל תעזוב..."
היא אמרה לי וחבקה אותי. ליטפתי את שערה, וידעתי, שאני מוכרח
לעזוב, עכשיו. "איילה... אני מצטער. איילה, תסתכלי עליי" אמרתי
לה כשראיתי את מבטה הזגוגי. היא הביטה בי. "את לא השתנת. את
עדיין אותו אדם מקסים, שהתאהבתי בו, והייתי איתו כל השנתיים
האחרונות... אבל עכשיו זה הזמן לעזוב..." ראיתי את הדמעה שצצה
בעינה. אספתי אותה על האצבע שלי. התבוננתי דרכה בפניה של
איילה, וידעתי, שאסור לדחות את זה עוד. לפתע, השתנה המבט
בעיניה של איילה. היא התרחקה ממני ושוב התקרבה. הביטה בפניי,
וחייכה. היא קרבה את פניה אליי, ולחשה לי: "לך לשלום. אני
איתך. אני אוהבת אותך". היא נישקה אותי, ואז, בהחלטה של רגע,
היא משכה את ידה ממני. פניתי אל אולם היוצאים. הסתובבתי,
ונופפתי לאיילה. "אני אוהב.." לחשתי בשפתיי. ועזבתי...