מיד כשראיתיך, צללתי לתוך עיניך הכחולות ,והיה לי כל- כך טוב.
מגע עיניך היה כה רך, חמים ונעים,
רשרושם היה כה מרגיע, רשרוש שלעולם לא נמאס לשמוע,
צבעם היה כה צלול וטהור.
הרגשתי כמו דג שנסחף למי אגם מתוקים, והגיע למחוז חפצו.

ופעם כשהרגשתי חנוקה וטובעת, קפצתי מתוך עיניך והגעתי אל
החוף.
טיילתי קצת, אך די מהר מאסתי בו.
רציתי לשוב אל מחוז חפצי, למקום המבטחים שלי.

אך כשניסיתי שוב לקפוץ לתוך עיניך, נפצעתי.
עיניך קפאו.
וחשתי טיפשה, שלא ידעתי שגם בעיניך מתחוללות סופות וסערות, שגם
בעיניך יש חילופי עונות, והנה הגיעה עונת החורף, עונת השלגים,
עונת הקרח, עונת הקיפאון.

אז שבתי לחוף פצועה ובודדה. לאט לאט הפצעים הגלידו.
לאחר מכן גם הלב החל להתאושש,
ומצאתי לי עיניים אחרות לשחות בהן, והיה לי טוב.

ובעיניך, חלפה עונת החורף,השלגים נמסו, והגיעה עונת האביב.
עיניך שבו להיות יפות כשהיו.
ביקשת שאשוב לצלול לתוך עיניך.
אך סירבתי.

לא נועדתי לצלול בתוך עיניים הפכפכות,
למדתי זאת על בשרי,
נועדתי לשחות בעיניים יציבות. וטוב לי.