בלו ריין / דמעות של ים |
גליו כמו מטורפים ניסו להגיע אל החול.
כל כך כחול הוא היה וגם כל כך עצוב,
היא עמדה שם על החוף, בוכה על אהובה שלעולם לא ישוב.
תפילותיה נעלמות ברחש הגלים,
ואיש אינו שומע מלבד אלוהים.
מותה היה כנחמה כאובה,
ושם בגן העדן היא התייחדה עם אהובה.
הים האין-סופי את גליו ממשיך לשלוח,
והגלים כמטורפים את האהבה מסרבים לשכוח.
כל כך כחול הוא היה וכל כך עצוב,
בוכה על האהבה שלעולם לא תשוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|