הרגשתם פעם שונה? מוזרים כאילו אף אחד לא מבין מה הבעיות שלכם
ומה הקטע שלכם ? כאילו האדם היחידי שאתה יכול להתחבר אליו
בעולם זה אתה  ואין איש אחר שיכול להבין אותכם  שכולם כה זרים
וכה מנוקרים כאילו באתם מאי בודד? או אתם בכלל מזן אחר?.
בשלושת שבועות האחרונים אני הולך ברחוב ואני מרגיש כמו רוח
רפאים אנשים לא פוזלים לכיווני כולם נראים לי כמו מכוכב אחר
ואולי דווקא אני זהו החוצן הבעיה היא שאין מישהו שרוצה או מוכן
להקשיב לבעיותיי, חוץ מכאלה שזוהי עבודתם- 180 שקל לשעה ופטפט
כמה שאתה רוצה .
בעיותיי התחילו לפני כחודש תקופת החגים לא יודע מה היה הגורם ,
העובדה שחזרנו לבית ספר או אולי כל הקטע שחג זה כל המשפחה ביחד
מאוחדים ולי לא היה איש, אבא בחול עובד אימי עם דודתי במרפאה
בחול ואחותי נשלחה לקרובי משפחה רחוקים לבלות אצלם את הימים
הבאים לא היה מה לעשות גם ככה בבית אז החלטתי לצאת לאיזה הליכה
ברחוב היה לילה עצוב כזה מדכא , הפנסים לא דלקו והאור היחידי
הגיע מחלונות הבתים פתאום הרגשתי מזה מדוכא שזה ערב וחג ואני
כנראה האדם היחידי שהולך ברחוב לבד ,עברתי בית כנסת וגם שם לא
היה איש, מעניין מה אלוהים עושה בערב חג.. זה עניין אותי
מעניין אם יש לו ארוחה עם שאר המלאכים או שסתם זה בשבילו כמו
שאר הימים ניסיתי להזמין מונית שתיקח אותי לבית סבתי אבל
במוניות אמרו שהם מרימים כוסית ולפחות עוד חצי שעה ככה שהחלטתי
ללכת ברגל לא שאני חסיד גדול של מוניות אבל לפעמים אני מעדיף.
הבית של סבתא שלי הוא מקום מאוד מדכא, כל פעם שאני נכנס לשם
אני יוצא חצי בוכה- דברים ישנים עושים לי רע ובכלל השיחות שלי
עם סבא שלי מאוד לא מעודדות אותי הוא כל הזמן מזכיר לי כמה
המדינה הזו מסריחה וכמה שהיא מדרדרת ושאין לה סיכוי להמשיך.
אני מנסה לעודד את עצמי בכך שזה מה שתמיד דור קודם אומר לדור
חדש אבל זה לא עובד ; אתה יודע , הוא אמר אני שוקל לרדת מן
הארץ, בחייך אתה בן 75 איזה מדינה תרצה אותך, השבתי ובכלל לאן
כבר תהגר אתה יודע זה לא קל להגר בשנים האחרונות, "חשבתי על
קנדה או אוסטרליה האיכות חיים שם נהדרת ולפחות שם אני יוכל
לחיות בשקט בלי כל הדאגות על המצב ".
רק זה מה שחסר לי סבא עם מרדנות של צעיר שרק סיים צבא הדבר
האחרון שסבא שלי סיים זה את הפלמח וגם את זה הוא עשה שהוא על
מיטת חולים . יש לנו במשפחה היסטוריה של פציעות מהירות סבא שלי
נפצע בחודש הראשון של מלחמת העצמאות ,דוד שלי נפצע ביומה השני
של מלחמת ששת הימים ואבי נפצע בשבוע השני למלחמת יום הכיפורים,
זו אחת הסיבות שאני לא רוצה מלחמה , חוץ מן העובדה שאני לא
רואה אותה מוצדקת.
יש לי בעיה עם סבא וסבתא שלי מאוד מפריע לי שהם לא עברו שואה
למה הם היו חייבים לברוח תמיד ששואלים אותי איפה הם היו בשואה
אני צריך להסביר שהם לא היו זה די מבאס לדעת שהם לא היו שייכים
לפרק כזה  ענק בהיסטוריה העולמית אני רואה את זה ככבוד הלוואי
עלי.
זה נותן הרגשת שייכות להיות ניצול שואה ,לפחות אתה שייך למשהו
- אותה שייכות היה הדבר שאני הכי רוצה בזמן האחרון זה הדבר
שהכי מפריע לי אני לא מרגיש שייך לשום קבוצה ולשום אנשים , אין
דבר שיותר מדכא מלהסכל על הפלאפון ולראות שהשיחה האחרונה
שנכנסה אליך הייתה לפני כמעט שבוע וגם היא טעות במספר , גולת
הכותרת של היום שלי הפכה להיות צפייה בכותרות מבט או לחילופין
איסוף בקבוקי פלסטיק ומיחזורם עובר ברחובות ליד הפחים בשעות
הערב המאוחרות .
הלילות הפכו בשבילי לגהנום לא הצלחתי לישון כמו שצריך שבועות
אני לא בדיוק זוכר מתי הייתי נרדם זה היה אחרי שכיבה של כמה
שעות מסתכל על האורות של המודם ונושם את אוויר המזגן מרגיש
חנוק בודד לקום הייתה בעיה קשה כמעט כמו להירדם , קשה לקום ב7
בבוקר בלי שום רצון מינימלי לחיות.
בית ספר ולימודים במצב כזה לא בדיוק הזיזו לי , הולך
במסדרונות כמו זומבי כמו בפס יצור מכיתה לכיתה משיעור לשיעור
שומע לא מקשיב בוהה לא מסתכל הכל נראה לי אפור חסר חשיבות חסר
תוכן חסר תכלית פתאום אני מסתכל על ידידות שלי מפעם.. מהתקופה
שהייתי "מאושר" כל כך מצועצעות כל כך מטומטמות , חבריי האנשים
שהיו בשבילי כל חיי נראים לי פתאום חבורה של ילדים שלא הייתי
רוצה להכיר בחיים .
אני באמת לא מבין מה המטרה של הלימודים ,איזה מורה אחת נפגעה
שאמרתי לה את זה ושלחה אותי ליועץ על מה הוא כבר ידבר איתי :
בשלוש שנים האחרונות כל מה שהיועץ הזה עושה זה רק לדבר על
דברים שלא קשורים אלי אידס: עוד לא שכבתי וזה לא נראה בכלל
באופק , שתייה ונהיגה : אין לי רשיון ולא יכול לשתות  וסמים
שאני בחיים לא אגע . עניין אותי אם יש עוד קסטה לטייפ הזה
העונה לשם יועץ .
שב בבקשה , ישבתי תמיד שאני עם בפגישות עם "פסיכולוגים" כביכול
או כאלה שמנסים לקרוא את תנועות גופנו אני בכוונה נותן להם עוד
משהו לרשום בדוח המפגר שלום שילבתי רגליים וכינסתי איברים
וגירדתי באף ככה שהוא יחשוב שאני ביישן שקרן או לחילופין
מתבייש לשקר, תראה... הוא אמר בזמן האחרון כל המורים מתלוננים
שאתה לא מרוכז בשיעור הציונים האחרונים לא מתאימים משהו קרה
אתה רוצה לדבר על משהו?
מה אתה חושב על המצב ? שאלתי  נכון זה עצוב שיש אנשים שאין להם
מה לאכול בזמן שיש אנשים שקונים לבן שלהם מרצדס שהוא מקבל
רשיון או מה אתה חושב על המלחמה בפלשתאים  שאין לה ביסוס
מהעיקרון או על הבנות הרוסיות שברחו מהבית , מה הקשר הוא שאל ,
להכל יש קשר להכל אתה לא מבין?
המדינה שלנו יורדת לטמיון לאט לאט ובבטיחות אנחנו צוללים עמוק
אומנם בלי הרבה רעש. אנחנו בית קבורות בבניה ואני הקורבן
הראשון אתה יכול לחצוב לי מצבה מעכשיו, היועץ עמד המום לא היה
לו מה לומר כמובן שהוא הציע לי להתקשר אליו אם אני רוצה לדבר
או משהו מפריע לי ושהוא פנוי בשבילי מתי שאני צריך אבל אם אני
יצטרך לדבר לבול עץ אני מעדיף כבר ללכת לדבר האמיתי ולא לבול
עץ שמקבל שכר.
יצאתי מהשיכבה  ועליתי לאוטובוס ירדתי בעיר הלכתי כמה רחובות
עד שהגעתי לגן שעשועים ישן , היו פה פעם מתקנים קרוסלה מגלצה
הדבר היחידי שנשאר פה זה חול וספסל שבור זה די דכא אותי כי
איפה עכשיו הילדים ישחקו ,ישבתי שם כמה שעות סתם חשבתי על
החיים על העולם על המצב בעיראק והכור בדימונה על זה שיש
מובטלים בעיירות פיתוח ומנכ"לים במרכז על זה שזו השנה האחרונה
שלי בבית ספר על זה שדודה שלי עומדת למות מסרטן ועל עצמי, אך
רק על עצמי להבין לא הצלחתי לעזאזל מה לא בסדר איתי...
המשכתי לצעוד לכיוון מרכז העיר החושך כבר ירד עליה פנסי
הרחובות אט אט כבו והלבנה זרחה בשיא תפארתה.