עידן סימון / המשוררת שלי |
וכל הכלבים המשוטטים
מחכים שתזרחי
כל המשוררים הקטנים
וכל העצים הגבוהים ייתלו בך
כל אשר חסר לך כבר טמון בך
בהינף יד תצבעי נוף ותטשטשי אנשים
וכל כישופך נסתר ממני.
הייתי רוצה לכרות לך את האצבעות
שאינן נוגעות בי
חוץ מהציפורניים, שמהן אעשה שלכת
של ירחים טריים
ובשלכת אפרוש את ידיי
ואדמה את עצמי גדול אף יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|