יש פאב בפלורנטין, ברקטום של טי. איי.,
שם לא נתפס קטין על סחר בסרטי
מסע; הדג משתין בשמן, מת וגוץ.
יש פאב בפלורנטין, והוא נראה כחדר אוכל של קיבוץ:

מואר מדי, כמעט באור של בוקר בשלחין,
אפילו שאחת בלילה, וודקה, פלורנטין,
ושולחנות בצבע קרם, שנועדו לארוחת
הבוקר של כורם (במילואים מח"ט).

באים לשם זקנים יוצאי נגריות.
הם לא טיפסו על עננים ולא ברחו מהקריות,
כמונו. והפלורסנט חורך את הקמטים.
יש פאב בפלורנטין. יוצאים משם מתים.

הם לא זכו לרקוד את ריקודי העם,
הם לא קיבלו כבוד ממנהיגי תק"ם
ולא ממתנדבות דקות התחתונים,
אך הם אוכלים עופות עם בירה ובוטנים.

נשות הנגרים שותות אדום מתוק,
והגברים משחזרים את הקרבות בביאליסטוק
עם וודקה לחימום ולהט מפסידים,
ומביטים בזום בשניצל עם פתיתים.

הדג - בשמן זך, העוף - בתוך כריכים,
הספר - בגנזך, האיש - בתכריכים,
בלילה, בעפר, בפאב בפלורנטין.
האיש נגמר, נגמר. הדג משתין, משתין.