בביצוע של להקת קטיקה:
http://stage.co.il/Stories/549974

אגם שחור, אגם המוות,
כל כך הרבה אנשים שמעו עליו,
לא הכרתי אותם, אבל הרבה אנשים.

לא קל לוותר.
סדקים קטנים שוברים את הקיר.
לקיר יש אשליה שהוא יכול הכל,
אבל לאט לאט, סדק אחרי סדק,
בסוף גם הוא יפול.

כשהשמש שוקעת, כשהכל נצבע באדום,
הדמעות נשרפות, משאירות כוויות,
כואב כשנוגעים, כשנזכרים פתאום.

ומסביב לאגם מלא אבנים,
שנפלו מהקירות, אבנים חדות, דוקרות,
אבנים ממתכת.
הולכים ומדממים.
עד מתי נמשיך ללכת?

אגם שחור, אגם המוות,
הולכים מסביבו הרבה אנשים,
לא הכרתי אותם, אבל הרבה אנשים.




22/03/01