איש רזה אחד מהלך לו במעגלים סביב יער עב, סובב לו וסובב לו
האיש.
פניו הכחושות, חסרות הבעה ותמימות, שערו המדובלל מתפזר ברוח
הקרירה של החודש וציפורים חגות מעל ראשו.
עכשיו סתיו וכל העלים נושרים מהעץ: קודם נופלים על הגב ונשארים
כמה שניות דוממים ברוח ואז נופלים למטה, לאדמה.
האיש הרזה עלה על העץ: עץ אלון גבוה, גופו הרזה וידיו החלשות
כמעט ולא החזיקו מעמד והוא עמד ליפול.
בסופו של דבר הוא נפל, הנפילה הייתה חזק וכואבת.
ומכיוון שגופו היה משותק נשאר כך עד שמת.

כעבור זמן מה, ילד אחד, נער גילו ומשקלו כנוצה הביט בשמים
המתקדרים וראה שסתיו מגיע אל המציאות.
הלך לו עם תיקו ותעה בדרך והגיע ליער עב ונעצר ליד אותו עץ
אלון תבור.
הגיע ליד האיש שעל פצעיו היו מונחים עלים כך שהסתירו אותם.
לקח הנער עלה מוכתם בדם והדביק על העץ.
פתאום בכה הנער שאיבד את דרכו.
התחיל להחשיך
והנער רצה לחזור הביתה לארוחה החמה.

עבר יום, יומיים
והנער לא זע, משותק היה כמו האיש הפצוע ששכב לידו.

עבר זמן וגם הנער כוסה עלים בפצעיו
אבל מכיוון שהם לא היו נראים גם העלים לא היו נראים.


אחרי חודש החליט הנער לקום
התחיל להיות קר
וחורף עמד להגיע
עלה אותו נער
שסבל מתת תזונה קשה
ועמד למות, על עץ האלון
ענפיו החזקים והקשים של העץ הכבידו על גופו הרזה
ועיניו יבשו וגירדו מהרוח.

לבסוף הצליח הנער להגיע לצמרת

מאז הוא חי חיים מאושרים, ללא דופי.
מזון ושתייה היה לו בשפע.
וחבר'ה מהנעלה ביער הגיעה לבקרו.

כעבור 70 שנה, בסתיו
האיש היה זקן מאוד
וילדים רעשנים הפריעו לו לנוח.
התעצבן האיש ומת.
הילדים אשר התיישבו סמוך לאלון עם כריכים ביד
הביטו וראו
עלה קצת גדול יורד נשען קצת על הגב וכעבור שניות אחדות נופל
לקרקע.

ליאור, אחד הילדים תפס את העלה והחזיק אותו בידו ופורר אותו
לאט בזמן שחג במעגלים סביב אותו עץ.