קפה עם ברתה

אי אפשר ללכת הביתה בלי קפה תורכי משובח (שיוצר אי שם בטייוואן
הרחוקה, בוורקשופ קטן) מכריז אפי. אפי? מאיפה הוא הגיע... אפי
הוא  הפריק-ווירדו של החבורה, הוא תמיד מתגנב מאחוריך בלי
שתשים לב, היום הוא לבש שרוול ירוק מזעזע וחולצת אקונומיקה.
ה-לו?! כאילו, מה אתה לובש צועקת עליו מאיה, הכבשה של דודה
רחל. אפי מתעלם ואנחנו מתיישבים (נו, באמת, מה כבר אפשר לצפות
מצב?).

אז הלכנו לבית קפה.
אני, הדר, ברתה, שאול ומיכל. מיכל ישר התלוננה שאין לה מספיק
מקום ואני ואנוכי תהינו כמה מקום כבר יכולה לתפוס נמלה?! חבטה
פתאומית על הראש הביאה אותי לתקן את דבריי המעוותים - 'מלכת
הנמלים' אמרתי בהוד והדר. מיכל התרצתה והתפנתה לשחות בכוס הקפה
שלה.
פתאום נזכרתי שאני בכלל שונאת קפה, אז צעקתי לאמא שתכין לי
שוקו. אמא בתגובה פנתה לאבא שבאותו זמן בכלל התעסק עם האופניים
שלו, שהתחילו לנסוע מעצמם עד שהתפנצ'רו.

אז לי ולהדר היה יום נהדר.
כיף להיות עז.









.