אולי באותו רגע גורלי
הייתי צריכה להתאפק ולבחור לחיות
כשאמרו לי
שכשהאש תוצת, היא תוצת מעתה מידי יום
וכשיפתחו האזיקים
יאבדו השלשלאות
ומדי משבר הם ייפתחו שוב
כשהחופש מוחלט
גם הסורגים שקופים
וטעם השחרור, האושר המתוק, האושר החריף
רוצח יכלתך לכאב.
אך המילים
חלשות מלכבול את שפרץ אף שיניים חורקות
לחשושים כאבנים על דרכי חזרה פנימה
וקולם הרועם מתגלגל, רוח מסיטה
מייבשת מעיינות
ואני מכבה אש בדלק.

הבינו
אותן מילים
שהעלימו חומות בהביטי מהסדקים
שחיזקו אותן בעומדי מול צידן המואר
עוטפות אותי עכשיו בקוציהן
ופצעיהן
בוכים במקום עיני
הדמעות חסרות צבע, נמחות בקלות
צלקות שהחלימו נעלמות
אנא הבינו
אף צבעתי דמעותי בשבילכם