רונן בחור צעיר, בגדים פשוטים
אלוהים- בחור עם משקפיים שחורים, חליפה שחורה, שיער שחור- אסוף
בצמה
תפאורה: שחורה, בלי רהיטים, הרבה עשן.
אלוהים (עומד באמצע החדר מדבר לעצמו): הוא עומד לבוא עוד- 3,
2, 1,
(רונן נכנס, כאילו נדחף, מבוהל, לתוך הבמה)
רונן: איפה אני? מי אתה? למה אני פה?
אלוהים בחיוך: שאלת 3 שאלות שונות, אני יענה לפי הסדר: בדרך
לעולם הבא, אני ה'-יהוה-אלוהים, מספיק שמות? ואתה פה בגלל שאתה
מת.
רונן בפחד: אני מת? איך? וחשבתי שאסור לראות אותך.
אלוהים עדיין בחיוך: מתת שנטע דחפה אותך מהבניין, אתה לא חושב
שליפול 20 קומות זה להישאר בחיים?
אלוהים: ובקשר לשאלתך השניה: האנשים חשבו שבגלל שהם לא יכולים
לראות אותי, אז אסור לראות אותי. מה לעשות, משה היה מגמגם והוא
לא הבין מה אמרתי.
רונן: נטע? נטע שלי? דחפה אותי? אתה בטח מתלוצץ.
אלוהים מרצין: אני הרבה פעמים מתלוצץ, אבל הפעם לא. היא דחפה
אותך. (החיוך חוזר אליו) אבל אני כבר לא הייתי קורה לה שלי.
רונן כמעט בוכה: אבל למה? למה היא עשתה את זה?
אלוהים: וואלה, גם אני רוצה לדעת למה היא עשתה את זה. רוצה
לראות על מה היא חושבת עכשיו?
סוף ראשון (מציגים את שני הסופים, אחד אחרי השני):
רונן: טוב נראה
אלוהים: חכה רגע.
(אלוהים ורונן יוצאים מהבמה, נטע נכנסת. נטע- נערה צעירה-
ג'ינס, וחולצה לבנה)
נטע בבהילות: אני לא מאמינה שהוא ניסה לשכר אותי כדי לשכב
איתי, איזה בן אדם שפל, הבעיה היחידה שלו הייתה שהוא לא חשב
שאני גם אשתגע שאני אהיה שיכורה. ואז דחפתי אותו.
(ערפל על הבמה, נטע יוצאת, אלוהים ורונן נכנסים, ערפל מתפוגג)
אלוהים עם טון קצת פגוע, לא יותר מדי: אתה רואה? מה יש לך
להגיד?
רונן ברגש: אני מודה! מה שהיא אמרה זה נכון! לא מגיע לי ללכת
לגן עדן!
אלוהים בקול צדקני: אז לגיהנום.
מסך
סוף שני
רונן: לא, יש לי על מה להודות. התנהגתי אליה ממש רע. שנאתי
אותה על זה שהיא לא נתנה לי לשכב איתה. אז צעקתי אליה. כנראה
בגלל זה היא זרקה אותי מהחלון.
אלוהים: אהם, נראה לי שבגלל שהתוודת אני אשלח אותך לגן עדן.
רונן בשמחה: תודה תודה. אתה לא תתחרט
(רונן יוצא באושר מהבמה)
אלוהים: ואומרים שאין אלוהים.