רוקסן היתה זונה אינטר גלקטית. כלומר, זונה שהתמחתה בקיום יחסי
מין עם צורות חיים שונות ומגוונות, מכל כוכב או מערכת שמש.
רוקסן שכבה עם בני אדם, ועם אנשי הדג מאלפא קנטאורי, עם מרבי
הרגליים מגלקסיה 6, ועם כל שאר הגלריה הדוחה למדי של צורות
החיים. כלומר, לא עם כולם, היו רק 24 שעות ביממה, רק 400 ימים
בשנה, ואפילו רוקסן לא מצאה את הזמן לשכב עם כל אחת מ -
152,476 צורות החים השונות ביקום. אבל להערכתי הספיקה לשכב עם
20-30,000 צורות חיים, ועד תום הקריירה היתה יכולה להכפיל את
המספר הזה. רוקסן עצמה היתה אנושית, היא נולדה במאדים. היו לה
את העינים האדומות היפות של תושבי המאדים, והעור האפור והנוקשה
שלהם. במהלך עבודתה הספיקה להדבק ב - 4,750 סוגים שונים של
מחלות מין, והכירה אישית 1,236 סוגי סטיות מיניות שונות.
הלקוחות הקשים ביותר היו מרבי הזרגים מאפסילון, לכל אחד מהם
היו בין עשרה לחמש עשרה אברי מין, והמגע המיני איתם נמשך
לעיתים ימים שלמים. אני הייתי איש השיווק של רוקסן. כשלעצמי
הייתי נטול מין, דבר שהקל על עבודתי, ועל פיתוח יחסי אמון עם
רוקסן. תחתי עבדו עוד שלושים אנשי שיווק זוטרים. רוקסן היתה
אמפריה כלכלית. זונות אינטר גלקטיות היו מצרך נדיר, ונעו מכוכב
לכוכב, ממערכת שמש אחת לאחרת, במין סיבוב הופעות בלתי פוסק.
בכל מקום קיבלו אותנו עיתונאים ומעריצים בשדות התעופה, ושליחים
מסתוריים שדחפו לידינו מעטפות מלאות כסף, בנסיון להבטיח את
חסדיה של רוקסן לשולחיהם. אלא שבדרך כלל המגעים המיניים היו
מאורגנים זמן רב מראש, עוד לפני הגיענו לכוכב כזה או אחר, ואת
הכסף האמיתי עשינו כמובן מהשידורים החיים בטלביזיה, ולא
מלקוחות פרטיים. הסיכוי שרוקסן תסכים לראות לקוח פרטי שאף
לאפס. עד שיום אחד הגרוע מכל קרה, רוקסן התאהבה. אני זוכר את
החיוכים המטופשים שנמרחו על פניה בכל פעם שדיברה עליו. ההזיות
על בית ומשפחה. היא אפילו קנתה ספר בישול, הזונה עלובה הזו,
שלא זכרה בכלל איך נראה מטבח. למשך תקופה קצרה קיוויתי שהיא
תחזור לעצמה, שתשכח ממנו. זנחתי את הכלל הגדול שלי, האיסור
המוחלט על הכנסת סמים לסביבתה של רוקסן, וניסיתי לגרום לה
להתמכר לסם כלשהו במקום לאהבה. זה לא עזר. נסיתי לדבר להגיון
שלה, להניח לפניה את הגרפים שהצביעו על צפי ההכנסות העתידי, על
ההופעות המוזמנות מראש לשנים הקרובות, אבל היא נותרה אדישה.
שקלתי אפילו להתנקש בחייו של האהוב, אבל הייתי איש שיווק, לא
רוצח. בוקר בהיר אחד עמדתי עם רוקסן בשדה תעופה קטן בכוכב
אינדיר. ההופעה האחרונה התקיימה אמש, והועברה בשידור חי לעשר
גלקסיות. זו היתה הופעת הפרידה של רוקסן. המוני מעריצים הזילו
דמעות, וגם אני, כשעמדתי באולפן והבטתי בה פותחת את רגליה,
הזלתי דמעה. הנה הולכת הזונה האינטר גלקטית הגדולה מכולן, מלכת
האהבה, הנה הולך הקוס ששפתיו הוורודות סימלו יותר מכל דבר אחר
את האחווה הבין גלקטית, את ההרמוניה הקוסמית. זה היה עצוב,
לראות קריירה גדולה נקטעת כך פתאום. אבל כך רצתה רוקסן, ואני
כיבדתי את רצונה. לחצנו ידיים, חיבקתי אותה, איחלתי לה אושר,
איחלתי לה שתמצא את כל מבוקשה. הבטתי בעיניה האדומות, אם לא
הייתי חסר מין הייתי בוודאי אונס אותה בו במקום, כל כך יפה
ומושכת היא היתה. אחר כך עלתה לחללית, וזהו. את האהוב אף פעם
לא זכיתי לראות. לפעמים מתעורר בי החשש שלא היה שום אהוב, שזה
רק היה תירוץ כדי לפרוש, לפרוש בשיא. היא חזרה למאדים, לגבעות
האדומות שבהן נולדה. לא מזמן שלחה לי מכתב, פתחתי אותו והבטתי
בתמונה, רוקסן השמינה קצת, החיוך דהה קצת, אבל שלושה חודשי
אימון יחזירו אותה לכושר, לא היה לי שום ספק בכך. אחרי שעזבה
התחלתי לעבוד עם בחורה בשם קאלי, אבל קאלי לא התקרבה לקרסוליה
של רוקסן. משמעת העבודה שלה שאפה לאפס, היא צרכה סמים ללא
הפסקה, והוליכה אותי מבזיון אחד לאחר. כל הכספים שהרווחתי
בשנות העבודה עם רוקסן ירדו לטמיון. היום נותר לי רק משרד קטן,
ואני משווק זונות לאפסילון בלבד, למרבי הזרגים. מסוממות, חולות
נפש, טיפוסים עלובים ודוחים. שלא כמו רוקסן, אני לא ידעתי איך
לפרוש בשיא. לפעמים עולה בי פנטזיה משונה, לרכוש בפרוטותי
האחרונות כרטיס טיסה למאדים, לדפוק על דלת ביתה של רוקסן,
ולהשאר שם. לא לעזוב שוב אף פעם את רוקסן. אני מניח שגם אני
בעצם אהבתי אותה, כמו כולם. אבל זו רק הזיה. אני איש שיווק חסר
מין וכושל. קיבלתי הזדמנות, ואיבדתי אותה. לא אהבתי את רוקסן,
לא אהבתי דבר מעודי. המשלוח הבא לאפסילון יצא בערב, ומוטב
שאקום ואתחיל לאסוף את הזונות שלי. קומו שרמוטות אני צועק
לעברן, כמו סרסור, ולא איש שיווק, ומזוית עיני אני מציץ בפוסטר
המצהיב התלוי על קיר משרדי, הערב בלבד, האחת והיחידה, בשידור
חי, רוקסן. היו ימים.