מסתובבים

גם היום מצאתי את עצמי נגררת אחרי הדר ברחובות תל אביב -
"שופינג חנויות ראווה" כהגדרתה - מושג שוודאי "שאלה" מאחת
הסדרות האמריקאיות, אני עונה לעצמי בראש ומוסיפה שצריך להתחיל
להגביל את שעות הצפייה שלה. אני שוב עושה את זה. מדברת לעצמי
ז'תומרת. אתמול למשל דיברתי לחתול, לא שזה עניין כל כך מוזר,
שכן בימנו מי לא מדבר לחתולים? כן, היום זה כבר עסק נדוש לדבר
לבעלי חיים. גם החתול הסכים איתי, ה'מיאו' שלו היה די החלטי.
אני מהנהנת ספק לעצמי ספק לאנוכי ומסכמת את השיחה בראש. בו
ברגע שהם פוצים פיהם על מנת להתווכח בשנית, אני מרגישה משיכה
קלה בטי-שירט הלבנה שלי.
"היי אורית!" היא נעמדת מולי מחוייכת כולה.
"הדר!" אני מזייפת קריאת שמחה. 'למה אני מזייפת' הקולות שוב
תוהים, אני לא יכולה פשוט לעבור דירה או משהו?, דנה , חברה שלי
שעובדת בסוכנות נסיעות סיפרה לי שיש דילים די טובים בסיביר וגם
ככה ביליתי יותר מידי זמן בשמש לאחרונה.
אררג, סיביר נשמעת כל כך נהדרת עכשיו, אבל תאזרי כוחות לפניך
עוד יום מפרך אומרת לי ברתה, שבינתיים הסתבר שהיא חתולה ולא
חתול. אני קצת מאוכזבת כי שאול בטח ירדוף אחריה אבל הוא רק דג
אז מה הוא כבר יכול לעולל לה? אני מפריחה לעברה נשיקה באוויר
ומשלימה את הפער שנוצר עד להדר שכבר הספיקה למדוד שתי שמלות
ולהתפעל מעצמה.
לשם שינוי החלטתי לנסות את ההמצאות האחרונות של גוזרי הבדים
האובססיביים. הממ, את נראית ממש טוב אמרתי לדמות שבמראה.
גם את נראית לא רע, החזירה לי הדמות וחייכה. מדהים עד כמה
שאנחנו דומות לפעמים אני והיא.