-מה?.. אה.. זה שוב אתה. לא לא אתה יכול להישאר, כאילו שיש לי
ברירה. לא אמרתי שאתה לא רצוי אבל לפעמים אתה קצת נמאס. אל
תיקח את זה קשה, אתה יודע את זה. לפעמים אני מת עליך ואתה כלי
ואתה אפילו נראה טוב אבל לפעמים, כמו עכשיו לדוגמא, אני פשוט
לא סובל אותך. למה? אתה יודע טוב מאוד למה.
כי לפעמים אתה מתנהג כמו אדיוט. לא אדיוט חמוד וקטן אלא ממש
אדיוט במלוא מובן המילה. ראיתי את המבט מלא התאווה שלך, אני
רואה הכל מהצד. ראיתי גם בדיוק מה שקורא אצלך בראש כאילו היית
שקוף. אני פשוט מכיר אותך כל כך טוב.

זה בסדר זה לא אשמתך, אתה היית בסדר לא עשית שום דבר רע. נכון
שאתה מרגיש טוב יותר עכשיו? נכון שעכשיו אתה מסודר ואתה יכול
ללכת לישון בשקט כי זה לא באשמתך, לא לא מה פתאום אתה לא אשם.
אבל זה בכל זאת קורה ואתה לא תשיג את מבוקשך, לעולם. כמה שתרצה
ותבקש יפה זה לא יקרה, אף פעם.

זה נראה קרוב הא? זה ממש בקצות האצבעות שלך אתה עוד רגע נוגע
בזה, וכשתיגע בזה תתפוס את זה ותחבק את זה חזק וזה לעולם לא
יברח. כן זה יכול להיות מושלם, אבל זה לא יהיה כי זה אף פעם לא
יקרה. אבל תתנחם כי זה לא תחת שליטתך.

נו אז איך זה להיות מכאני? ספר לי, אני רוצה לשמוע. מעניין
אותי איך זה להיות מתוכנת על משהו, להיות תקוע עליו ולא לעזוב
אותו, לא לוותר, לחיות באשליות. אתה אוהב לחיות באשליות?

לא קרה אסון אתה יודע, אף אחד לא מת, עדין. אתה פשוט תקוע על
יצור מכאני אחר שתקוע על יצור מכאני אחר שתקוע...
לא, אי אפשר לתכנת אותם אחרת, ככה הם עובדים. אפשר להכניס להם
קצת שכל לראש, את זה אפשר, הבעיה שהם לא תמיד רוצים, הם לא
תמיד מוכנים לשמוע. אתה לא תמיד מוכן לשמוע. אתה לא מקשיב.
אני לא מקשיב...