מילים הן דבר חזק,
חזק מידי
בן אדם יודע לומר את המילים הנכונות
במודע שהן יפעלו לטובתו, בשבילו
כניראה שכולנו כאלה במובן מסויים
אבל זה גורם לי לחשוב... אין גבולות למילים ?
למצבים ? למקרים ?
יושבת עם עצמי, וגם עם אחרים
מחייכת וצוחקת, באילוץ ולא בלב שלם
כי הראש שלי לא נמצא איתם
והמחשבות שלי נמצאות איתך
בעבר איתך... העבר הקרוב מידי הזה
השיחות איתך, גם השיחה הזאת שידעתי שתגיע בשלב מסויים
אבל כשהיא הגיעה היא נפלה עליי
כשבדרך כלל אני זו שמבהירה את הדברים
הפעם אתה עשית את זה בשבילי
וזה כאב, וזה נחת עליי והרס לי את כל הרגע הזה שהיה
את כל הערב הזה שחלף
וכל יום שבא אחרי, ואחרי, ואחרי
המילים שאמרת לא סיימו את זה, בשבילי לפחות
אבל זה גמור, כי הלב שלי לא שלם עם זה
זה גמור וזה סגור
והמילים מהדהדות לי שוב ושוב
ומשאירות אותי ריקה... זה משהו בגוף,
הנשמה ריקה