סיפור זה אינו סיפור לילדים, אין זה אומר שסיפר זה נועד
למבוגרים, אני אישית חושבת שאין הסיפור יאה לבני אדם בכלל. אם
כן לפני שאתם, קוראים יקרים, ממשיכים בקריאה, חשבו לכם אם אתם
מסוגלים לעמוד במה שאני עומדת לחשוף בפניכם. אתם ודאי חושבים
לכם , " מה כבר היא יכולה לחשוף לנו שאין אנו כבר יודעים?" ,
ובכן קוראי היקרים, יש הרבה דברים שאינכם יודעים. דברים
שקוראים בלילות אפלים , כאשר רוחות רעות הולכת לכן ברחובות,
ואתם ישנים בנעימות במיטותיכם החמימות. אם כן סיפור זה , הוא
לא עבורכם . ראו הוזהרתם!!

סיפור זה מספר על זונה צעירה גילה לא עולה על - 12. ובלילות
היא יוצאת ועומדת בפינת רחוב, תחת אורות ניאון , ואוספת לה
לקוחות. ילדה צעירה זו הייתה מנוסה בכל נסתרות המין, לכל
רבדיו. האדם שטיפל בה ,מוריס, סיפר לה שמצא אותה בסלסלה
במדרגות ביתו , עם מכתב מאימה, שמבקש שמי שמוצא את התינוקת ,
יטפל בה היטב.
ומוריס אכן טיפל בה , ואהב אותה אהבת נפש. עם כל ס"מ של
גבריותו.
ובכן , קוראי היקרים, דמיינו את עצמכם הולכים לכם ברחוב חשוך
בשעת לילה מאוחרת. והנה, בפינת רחוב , עומדת לה ילדה קטנה.
בהירת שיער היא, עיניה מוסתרות מאחורי כמות מכובדת של מסקרה.
שדיה המפותחים לגילה , כמעט פורצים החוצה מתוך הגופייה הקרועה
שהיא לובשת, למרות הקור העז. רגליה הרזות מחוסות בלא יותר
ממכנסי ג'ינס מיני, ומגפי בוקרים משופשפות. לא צריך לדמיין
יותר מדי כדי לראותה, שכן תופעתה המצערת הופכת יותר ויותר
נפוצה.
וכבן פרוצתינו הקטנה עומדת בפינת רחוב ,כפי שעושה בכל לילה.
וניגש אילה אדם , מבוגר הוא, ושערו האפור זוהר תחת אורות
הניאון. הוא הולך לו שפוף , מכורבל בתוך מעילו השחור הגדול,
היא מביטה בו בעיניים אדישות , היא איננה מתרגשת ממראהו
החטיארי, שכן אין זו הפעם הראשונה שהיא נתקלת בטיפוסים
ממורמרים כמוהו, ובודאי אין זו הפעם האחרונה.
הוא קרב אליה בצעדים מרושלים ושאל בקול רועד :
"כמה?"
"תלוי" , היא אמרה לו.
"תלוי במה?" שאל אותה .
היא גלגלה את עיניה ואמרה לו ," תלוי מה אתה רוצה וכמה זמן".
"יש לך אולי מחירון?"
מה אני ניראת לך , מסעדה?"
הוא צחק צחוק ילדות , "מה דעתך להכול לשעה?"
"ת'חושב שתספיק?" שאלה אותו בפרצוף מפקפק " אל תיעלב אבל ת'לא
כזה צעיר, יקח לך בכלל זמן להעמיד אותו"
"שעתיים...שלוש- ואת עושה הכל!"
" זה יצא לך יקר"
"הכסף אינו חשוב, הזמן אינו חשוב- רק החיים חשובים!"
"שיהיה " אמרה " בוא איתי"
היא הובילה אותו בסמטה צרה וחשוכה . סוף הסמטה היה חסום בקיר
לבנים, ובסמוך אליו, באחת מדפנות הסמטה, הייתה דלת חבוטה. היא
הוציאה מפתח מכיסה ופתחה את הדלת. הוא נכנס אחריה לחדר מדרגות
צר כל-כך , שנאלץ לעבור בו רק כאשר הלך בזווית . עשה רושם
שהמדרגות נמשכות לנצח, והוא החליק ונפל כמה פעמים בגלל צרותם.

כאשר הגיעו סוף סוף לפסגת המדרגות, היא הובילה אותו בפרוזדור
צר ובו דלתות רבות. היא פתחה במפתח חדר שעל דלתו יש את המספר
18.
היא נכנסה לחדר הקטן והכניסה  אותו אחריה. באור העמום של החדר
היא שמה לב לראשונה לתיק מעור שחור שסחב עמו.
"מה זה?" שאלה אותו עם מעט דאגה.
"הכלים שלי , אני רופא מנתח.... הבאתי אותם משום שבאתי ישר
מהבודה,אני מתנצל אם הוא הבהיל אותך".
היא חייכה קלושות, והיא הסתירה זאת ע"י הדלקת סיגריה. היא
הציעה לו אחת והוא סירב ,"אינני מעשן"
,אמר, עברו להם כמה רגעים של שתיקה מעיקה , היא אמרה ;
"אז ת'הולך להתחיל?"
"איך מתחילים?" , שאל.
היא נתנה בו מבט ספק בוחן ספק מזלזל, "זאת הפעם הראשונה שלך?"
"הפעם הראשונה שלי, מה?" שאל בהתגוננות
"זיון...."
"ובכן... אין זו הפעם הראשונה שלי בחד המיתות עם אישה... אולם
זו הפעם הראשונה שיל בהמון זמן -  ועוד עם ילדה" .
"אני לא ילדה!" צרחה עליו.
הוא החל לרעוד " אני... אני מתנצל אם פגעתי בך... לא התכוונתי
, זה פשוט ש..."
"לא משנה " קטעה אותו . אך הוא הבחין בדמעה קטנה גולשת מעינה
ומורחת את האיפור הרב שעל עיניה.
בלי לחשוב הוא אמץ אותה לחיקו, וחבק אותה בחוזקה כאילו היה
אביה. ואז - החל לדחוק אותה למטה לעבר מפשעתו. בהתחלה התנגדה
מעט , אך הוא עלה עליה בכוחו והיא נאלצה להיכנע לדחיפותיו.
לבסוף ירדה על ברכיה, והוא שלך יד ושיחרר את כלי זיינו
ממכנסיו.  בהתחלה היא גיחכה , שכן מקלונו לא עלה על 9 ס"מ.
ביד הימנית לפת את שיערות ערפה וביד השמאלית אחז את כילו
וכיוון אותו לפיה. ברגע שפתחה מעט את פיה , ידו הימנית דחפה את
ראשה על איבר מינו וכל כולו נכנס לתוך פיה. אומנם הוא לא היה
גדול, אך מספיק גדול כדי להגיע לגרונה הילדותי .
היא שחררה צעקה חנוקה וניסתה להשתחרר , אך ידו הימנית, עדין
לופתת את שעירות ערפה, הייתה חזקה מדי וניסיונות השחרור שלה
היו בכישלון.
ואז החל מניעה ראשה קדימה ואחורה על כלי זיינו בעזרת ידו
הימנית, היא עצמה את עיניה בחוזקה והתאמצה לנשום. לא עברו שתי
דקות, והוא צעק ופלט זרע לתוך פיה.היא נרתעה וחלק מהפליטה נחתה
על לחייה וסנטרה. כל גופו רעד והוא גנח בסיפוק. הוא משך את
ראשה כך שהיא הביטה הישר לתוך עיניו. בעודו מתנשם בכבדות הוא
הרים אותה והעיפה למיטה הקטנה בפינת החדר הקטן . היא מחתה את
הזרע מפניה והביטה בו במבט מפוחד. עדיין נושם בכבדות, ומביט בה
בעיניים ריקות, הוא שולף בקבוק מתכת מכיס מעילו ולוגם לגימה
ארוכה.
הוא העבה את פניו לטעם החריף והחזיר את הבקבוק לכיס. לאחר מכן
התיישב על כיסא בפינת החדר המקבילה למיטב, איבר מינו עדיין
מחוץ למכנסיו.
"ועכשיו" ,אמר בקול חלול, " בת כמה את?"
"שתיים עשרה... וחצי..."
"ומה שמך?"
"ש...שיבי..."
"ובכן שיבי , זו הייתה המציצה הכי גרועה ביותר שקיבלתי מימיי"

"לך תזדיין...בכלל לא נתת לי למצוץ לך- ת' זיינת לי ת' גרון" ,
הוא צחק באכזריות , והמשיך להביט בה.
לפתע, נמחק החיוך מפניו. הוא קם הסיר את מעילו וקרב אליה. הוא
שלח את ידו במהירות ותפס את צווארה, מרים אותה באוויר . היא
השמיעה קולות חנוקים ורוק טפטף על משקפיו.הוא זרק אותה חזרה
למיטה והעיף לה סטירה. שיבי ניסתה להסתיר את דמעותיה, למרות
שהייתה רגילה ליחס כזה.
"הישארי שם!" אמר והרים את תיקו מהרצפה, פתח אותו ושלף  משם
רצועות גומי. הוא קרב אילה , תפס אותה ואחז בה בחוזקה.היא
ניסתה להשתחרר אך לא הצליחה. הוא תפס את ידיה חזק וקשר אותן .
לאחר מכן, קרע מעליה את גופייתה וחשף את שדיה הלבנים. הוא הרים
אותה באוויר, ממתנה,  והעביר לשון על שדיה, נשך קלות את
פטמותיה .הוא הפיל אותה למיתה ונעמד מעליה. אצבעותיו נעו
במהירות, בעודו מתיר את כפתורי חולצתו ומשחרר את מכנסיו , ואז
הרים אותה שוב והפך אותה כשגבה אליו והשעין אותה קדימה.  
באחת, קרע  את מכנסיה הקטנים מעליה. שיבי ניסתה להתחמק אך ללא
הועיל. עגלי זיעה ירדו ממצחו וטפטפו על עכוזה החשוף. ידיו רעדו
כאשר פיסק את שיפתי הפרח שלה, מכוון את פגיונו הסגול לעבר מקדש
הילדות שלה. לפתע הוא החדיר את כל אורכו לתוך תוכה של שיבי.
אגנו החל נע קדימה ואחורה במהירות . גופו רעד באופן ששיבי חששה
שהוא יתפרק כמו חרסינה , ובכן הוא המשיך להלום בה, היא כבר חשה
את מבושיה מתחילים לשרוף.
לפתע שלף את פגיונו מתוכה והחל מחדיר אותו לעכוזה הקט. שיבי
שחררה צעקת כאב שגרמה לו לעצור לרגע , אך הוא המשיך מתעלם
מזעקות הכאב שלה, אין זו הפעם הראשונה שהיא סובלת כך , אך הוא
אחז בה כ"כ חזק וכל משקלו הלם בה, לא יכלה שלא לצעוק.
כעבור פרק זמן שנראה כמו נצח, הוא פלט לתוך אחוריה. גופו רעד
כאשר גמר , וכעבור כמה שניות , שחרר אותה שתיפול על המיטה.
לאחר מכן התיישב על הכסא , עדיין ערום ומתנשם בכבדות, ושילב
ידיו.
שיבי שכבה מבוהלת על המיטה ,פניה אל הקיר, לא מעיזה לזוז. היא
שמעה אותו מתעסק עם משהו מאחוריה , לא יכלה לעמוד בפני סקרנותה
והסתובבה להסתכל. היא ראתה אותו מחטט בתיקו השחור, ומוציא
מינים שונים של כלים ומניח אותם על רגליו. מראה הכלים עורר בה
אימה. בלי ששם לב , היא החלה להתיר את ידיה מרצועות הגומי
שקשרו אותה, אך ללא הועיל.
לפתע שם לב שהיא מביטה בו , הוא קם  וקרב אליה, מניח לכליו
ליפול לרצפה. הוא התיישב לידה על המיטה , וליטף בעדינות את
גבה. שלח ידיו ושחרר את ידיה מהכבלים. השכיב אותה על גבה וליטף
את שדיה ואת איבר מינה האדום. לאט לאט , סרו דאגות ממנה
ונרגעה.
ואז הוא קם והלך לחפציו והרים משהו ששיבי לא ראתה מהו. כאשר
התרומם נוכחה לדעת שזוהי רצועת עור . "אל תזוזי" סינן בין
שיניו.
שיבי ניסתה לזנק ולברוח , אך הוא מהיר ממנה והצמיד אותה למיטה
, שכובה על גבה. קשר את ידיה לדפנות המיטה וירד לרגליה, שיבי
בעטה ברגליה מנסה למנוע ממנו לקשור גם אותן ,אך לבסוף הוא
השתלט עליה וקשר את רגליה לדפנות המיטה המקבילות. הוא קם,
והביא את חפציו קרוב אליהם , והתיישב על ברכיו בין רגליה
המפוסקות של שיבי. היא הרים זוג מלקחיים וקירב אותם אל מבושיה.
הוא שם יד על בטנה כדי שלא תתנועע יותר מדי, ולאט לאט  דחף את
המלקחיים לתוך חור השטן הקטן שלה.
שיבי צרחה מכאב והתפתלה בהיסטריה. פתאום, הוא פיסק את המלקחיים
ופתח לרוחב את חור השטן הקטן שלה . שיבי בכתה, והתחננה שיפסיק,
שירחם עליה. אך הוא המשיך במעשיו בפנים חתומות כאילו לא שמע
אותה. הוא העביר את המלקחיים לידו השמאלית והחזיק אותם פתוחים,
את ידו הימנית שלח לתיקו והרים בקבוק שמן קטן . הוא מרח את
השמן על איבר מינו הקט ועל ידו . הוא קירב את זיינו המשומן
לחורה הצר של שיבי ,בעודו שפשף אותו כדי שיהיה חלק.
שיבי נאבקה וניסתה לזוז, אך כל תנועה שעשתה גרמה לאיבר מינה
לצרוח מכאב. ואז הרגישה אותה חודר אליה, לאט לאט לחור השטן
הקטן. מרגישה את המלקחיים מתרחבים ואת פגיונו המשומן נדחס
לתוכה. דמעות זלגו מעיניה  כמו ברז שבור.
כאשר חדר מספיק, הוא הוציא את המלקחיים ונעמד בעמידת מוצא,
מוכן להתחיל. אגנו החל לנוע, בהתחלה לאט ואז יותר מהר ויותר
מהר. שיבי צעקה, אך הוא המשיך לזיין אותה בפראיות. שיבי צעקה
וקיללה באוויר, הוא הוריד לה סטירה.
"תסתמי ת' פה שלך כבר" , צרח עליה . אך היא לא הקשיבה לו
והמכישה לצעוק ולקלל . הוא עצר רגע, ונשען קדימה לתיקו. כאשר
התרומם חזרה, ראתה שיבי סכין ניתוחים קטנה בידו , ביד השניה
הרים את המלקחיים והתקרב לפיה.
שיבי נענעה בראשה בהסטריה, אך הוא תפס את ראשה והחזיק אותו
יציב. כאשר פתחה את פיה לצרוח , היד עם המלקחיים נכנסה לתוך
פיה ותפסה את לשונה ומתחה אותה החוצה. עיניה נפערו באימה כאשר
ראתה את הסכין עוברת מעליה לעבר לשונה.  היא ניסתה לצרוח אך
לא בקע קול מגרונה כל מה שיכלה לעשות זה להביט על הנעשה.
ידו נעה באיטיות לעבר לשונה , הסכין בידו ורצח בעיניו. ואז
בשני נפנופים, חתך את לשונה עם הסכין. הילדה צרחה מכאב , הוא
כמעט ריחם עליה בדם קילח ללא הפסקה, וראשה התלתל  מצד לצד
,מתיז את הדם על קירות החדרון והרצפה המלוכלכת.  הוא השליח את
כליו הצידה, סידר את התנוחה והמשיך לזיין אותה. גופה התפתל
ונרעד, דם ניתז כמעט גם מאיבר מינה. כעבור רגעים מספר , הוא
גמר. הוא הטיל את גופו אחורה, מתעלם מחרחוריה שלך שיבי , ועצם
את עיניו. לאחר כמה שניות ששכב שם ללא נוע, קם והביט בה. גופה
עייף מלהתעוות ושכב רגוע אך רועד. ליבו החל פועם בחזיה, בפעם
הראשונה הוא הרגיש סימפאטיה  כלפיה.
כיצד זה יכול להיות , שאדם ירגיש כך כלפי משהו שהוא אינו מכיר?
עולם זה חולני , קוראי היקרים, דברים שקורים בו גורמים לכם
לרצות לחתוך לעצמכם את הגרון. ישנם אנשים שתפקידם לחפש את הטוב
בחיים, נדיר שהם מוצאים משהוא אמיתי. ואין יוכל אחד למצוא טוב
כאשר הסובבים אותו, וכן גם הוא עצמו, צבועים עד היסוד. כל כך
צבועים שאין הם שמים לב לכך.

ובכן קוראי היקרים , הנה אותו אדם, רופא מנתח במקצועו, ללא כל
הדעות אדם מכובד. והנה הוא גוהר על זונה בת 12 מרוטשת, והוא
מאוד מגורה.
היכן אותו אלוהים שאמור למנוע מכאלה זוועות לקרות ?!? איפה
אותה אמונה שתציל את אותה הילדה עכשיו?

הוא קם, והחל מסתובב בחדר, משאיר את הילדה רועדת קשורה למיטה.
כל מה שהיה בחדר , היה מראה גדולה, הכיסא וכמה מדפים עם נרות
דולקים שספקו את האור העמום לחדר. לפתע צץ במוחו רעיון. הוא
הרים את אחד הנרות וקרב אל המיטה, שם שכבה שיבי הקשורה, מביטה
בוא במבט מלא אימה.
הוא נעמד מעליה והביט בעיניה המפוחדות במבט איום, מבט שמקפיא
דם מבט שגורם לשושנים לנבול, מבט שגורם לתינוקות לבכות ולא
להפסיק ימים רבים.
הוא היטא את הנר וטפטף שעווה על גופה הרועד. טפטף שעווה רותחת
על ביטנה , שדיה , צווארה, רגליה, מבושיה ומצחה. שיבי בכתה.
גדם לשונה עדין דימם, וכך גם מבושיה.   הוא שם לב לכן והרהר
במה לעשות בנידון.ומבטו עבר לעבר המראה שנשענה לה על הקיר
מאחוריו. חיוך עלה על שפתיו וקרב אליה. הוא התיישב מול המראה
והניח את הנר לידו. הוא הביט בהשתקפותו כמה רגעים ואז שלף
אגרוף ושבר את הזכוכית , שובר את ההשתקפות ל1000 חתיכות. לאחר
מכן הרים שבר גדול בידו וקם על רגליו, ביד אחת זכוכית וביד
השניה נר. הוא קרב אל המיטה והמיישב ליד שיבי.
"אל תפחדי שיבי..." אמר, אך לא יכול להעלות בדעתו לומר משהו
נוסף.
הוא הניח את הנר על שידה קטנה ליד המיטה והחזיק את הזכוכית מעל
הלהבה. ביד השניה החזיק את המלקחיים ,דחף אותם לתוך פיה ותפס
את הגדם שיבי צרחה. הוא המשיך לאחוז בו כמה רגעים עד שהזכוכית
התחממה, אז מתח את הגדם החוצה וצרב אותו עם הזכוכית. צעקותיה
של שיבי עלו על כל צעקה ששמע מימיו, אנשים ודאי יכלו לשמוע
אותה שמונה רחובות מכאן.
לאחר כמה שניות הפריד את הזכוכית מהגדם הצרוב,הוא השליך את
הזכוכית הצידה וכך גם את המלקחיים, רכן אליה ונשק על מצחה.
"אין יותר דם מותק" , אמר בקול אבהי. הוא הרים את סכין
הניתוחים, שיבי ניסתה להתקפל אך כבליה לא אפשרו לה זאת. בתנועה
מהירה חתך את הרצועה שקשרה את ידיה, זז אחורה וחתך את הכבלים
על הרגלים.
הוא קם , התלבש, ואסף את חפציו . לפני שיצא , נעצר בפתח, חזר
ועמד לרגלי המיטה שם שכבה שיבי מקופלת וכואבת, הכניס את ידו
לכיסו שלף 30 שטרות של מאה וזרק אותם לעברה .
"ניפגש...." אמר ויצא מהחדר.

ובכן רבותיי , הסיפור סופר. מי שהעז והגיע לסוף -ישר כוח . אבל
אתם לא תשנו בלילה . אם היו לכם אילו שהם ספקות - הסיפור
אמיתי. כמוני וכמוך. מובן שלרשויות אין מושג, וגם לו ידעו, אני
בספק אם היו עושים דבר בנידון. הפוליטיקאים המצוצים האלו טובים
יותר בלדאוג לעצמם ולכסות את התחת שלהם. וזכרו לכם, כאשר אתם
הולכים ברחוב בשעת לילה מאוחרת, זכרו את אותה תינוקת בת 12 ,
ועשו את החשבון... עשו חשבון נפש אישי ותקנו את איפה שגם אתם
חטאתם.

                                     
                                                  זה הכל!