עלילות יואש ואודי או
"איך הכינו את הפרה האדומה"
יואש ואני החלטנו לעשות מעשה. יואש אומר שאם אני מוכן לזה אז
יש כבר את כל מה שצריך ושרק צריך לקבוע תאריך. תמיד היו לי
התלבטויות רציניות לגבי הנכונות שלי לביצוע מעשה כזה. כל פעם
שיואש היה מגיע עם מטרה חדשה ניסיתי להעלות את כל הטיעונים הכי
הגיוניים שלי, שהרי יש לי נגיעה לעניין. חשבתי שאם אני הולך
עם העניין הזה ומגשים אותו לעצמי אז אני שובר כאן את כל הכללים
האפשריים של המשחק בבת אחת. יואש מצדו תמיד אמר שזה נראה לו
לגיטימי לגמרי ושהוא אפילו לא מהסס לרגע אחד. אני כל הזמן מנסה
להכניס לו רמיזות קטנות לתודעה, שיכול להיות שאנחנו הולכים עם
עצמנו רחוק מידי. שבפעמים הקודמות שהחלטנו החלטות מהסוג הזה,
תמיד היינו נסוגים ברגע האחרון, לפעמים בגלל שהיו מתגלות
עובדות חדשות לגבי המטרה המיועדת, כל מיני חטאים שכביכול היו
נכונים לגביה, אבל התגלו כהזיות שלי ושל יואש. ברוב הפעמים
היינו נסוגים בטיעון האולטימטיבי שזו לא הדרך להשיג את המטרה,
שזה לא ילך בכוח.
יואש היה מתרגז עליי בצורה מוגזמת כל כך, שלפעמים חשדתי שהוא
עושה הצגות כדי לצאת תותח מכל העניין, להשאיר אותי בלי ביצים,
כאילו שהיה שם מישהו חוץ מיואש וממני שיגיד לי פחדן. ברוב
הפעמים גם יואש ואנוכי היינו קרובים להיות פיקציות.
אחרי פעמים רבות שכבר נפגשנו בנקודה הקבועה שלנו, בחורב, שנינו
החלטנו לעשות בדיקת מערכות אחרונה לפני היציאה לשטח ולקיים את
סדרת השאלות הקבועות שמוודאות שאכן המטרה ראויה לנזק שאנחנו
מיעדים לה והשיחה בין יואש לביני תמיד התאפיינה בזה שהוא היה
מוציא את הדף עם השאלות ומתחיל לחקור אותי בקול ענייני, כמו
איזה קריין חדשות השעה הרבה, והרי החדשות מפי מלאכי חזקיה.
את הדף הזה ניסחנו יואש ואני בלילה הומה של שתייה ונערות
צעירות שהיו פזורות מעולפות על החוף לצדנו, כמו לווייתנים
שממוגנטים לאזור ההיי- טק של חיפה.
בדף הזה, שהיה מנוילן היטב ושצולם פעם אחת בשקט בשקט אצל
"שמילוביץ שירותי נייר ודפוס" היו כתובים כל חוקי הברזל שקבענו
לעצמנו כי יואש הבהיר לי מההתחלה של ההיכרות שלנו, שאם אנחנו
הולכים על הז'אנר הזה אז כדאי שנהיה מבוססים כדי שכשניתפס,
ולפי יואש זה היה רק עניין של זמן, שלפחות לא נצא פראיירים
בטלוויזיה. החוקים חלו על כל מטרה ללא יוצא מן הכלל, וכשהחזקנו
בפעם הראשונה כל אחד את העותק שלו, יואש עם המקורי ואני עם
ההעתק, יכולנו להרגיש את העצמה שנובעת ממנו אלינו.
עכשיו, בשלוש לפנות בוקר, עמדנו שנינו בשקט גמור בכניסה למסלול
של נחל אחוזה, את המסלול הזה גילינו באחד השיטוטים האינסופיים
שיואש החליט לצרף אותי אליהם אחרי שרותם עזבה אותו. על מדרגות
העץ השבורות ישבנו יואש ועבדכם, לבושים חם, אני זוכר שהיה שבעה
ימים בתוך פברואר, ובדקנו את כל המערכות אחת לאחת לוודא שלא
כשלנו.
אחרי שעברנו על הכול עשינו בדיקת ציוד אחד לשני. בדקנו הכול,
מכשירי ווקי- טוקי, תיקים, ציוד טיפוס, וכשראינו שהכול מוכן,
פתאום הפלאפון שלי מצלצל, ויואש כהרגלו נוזף בי, מה הבאת את
הפלאפון, אידיוט? אם יתפסו אותנו יוציאו לך מהזיכרון את כל
השמות ויתחילו לחקור אותם אחד אחד. בדקתי מי זה מצלצל ויואש
סינן לעברי "אודי שלא תעיז לענות" אז עניתי לו שאת מי יש להם
לחקור את עוזי הוטרינר של התוכי שלי, את חיים מהכיתה, שעובד
איתי על הביוטופ, את נאסים מגרינפיס, את מי?
ותוך כדי שאני עונה לו והטלפון עדיין מצלצל, אני פתאום מעכל מי
התקשר אליי. אז אני מחליט לומר ליואש ולראות מה יש לו להגיד. "
יואש אתה יודע מי זה בטלפון? יש לך מושג יא חתיכת חציל, אז הוא
לוקח את הפלאפון מהיד שלי ומסתכל על הצג, רואה את השם ופתאום
נכנס לשוק, עונה לצלצול ממלמל כמה מילים שהצלחתי לקלוט בקושי
כי הוא התרחק ממני והפנה לי גב, הצלחתי רק לשמוע אותו ממלמל
אין לי מה להגיד ומנתק.
מייד אחרי שיואש ניתק הוא סינן אליי "תפודי שלא תעיז עכשיו
להתחיל לחשוב על זה ולשאול אותי שאלות מציקות. היא רק רצתה
לשאול אותי אם הכול בסדר כי לא עניתי לפלאפון כבר יומיים.
יאללה בוא מתחילים ללכת."
ואז יואש גורר אותי מהכוך שלנו בתחילת המסלול, שנינו עולים
במדרגות ויואש שם לב למעלה בטרמפיאדה שהוא עוד מחזיק לי
בשרוול, עוזב אותי, ומתחיל ללכת.נשבע אם הוא לא היה חבר שלי
הייתי קופץ עליו ורוקד לו קפואירה על הפנים באותו רגע כי שמתי
לב לדמעה המזוינת שירדה לו חמה על הלחי. אז זרקתי לו" יואש
אמרת לי להזכיר לך כשאתה שובר את ההסכם", וככה איך שהוא לפניי
דפקתי לו באגרוף סגור בגב התחתון. "אח יא קובב, הכאבת לי,
ואללה אתה צודק תפודקה, מה הייתי עושה בלעדיך" המשכנו ללכת
לכיוון חורב, לטוסטוס של יואש, וכשעלינו לטוסטוס אודי זרק לי
באדישות שיש דברים שמצליחים לשבור גם את ההסכמים הכי חזקים
בעולם, אז אמרתי לו שילך לספר את זה למישהו שאכפת לו, לשמעון
פרס, אנא ערף, אז יואש צחק את הצחוק שהוא שמר במיוחד בשבילי,
ואמר לי יא אללה אודי איזה תפודי אתה, בקול הווקאלי שלו של גלי
צה"ל.
התחלנו לנסוע לכיוון מוריה, הציר האהוב עליי ועל יואש בכל
חיפה. את מוריה גילינו פעם אחת כשנסענו לאיזו בחורה שיואש הכיר
באיזו הופעה. היא הזמינה אותנו לבוא אליה לאיזה אפטר פארטי
והיא גרה ממש על הכביש של מוריה ובהתחלה צחקנו עליה שהיא משחקת
אותה כזאת שנטיפי רק בגלל הרעש שהיא צריכה לסבול שני מטר
מהבית, מכל המכוניות של חיפה שמנסרות לה את התריסים. הבחורה
הזאת, קראו לה אורית או משהו כזה, חייכה בשקט, והעלתה אותנו
למעלה, ואיך שנכנסנו אליה לדירה, הבנו למה היא כזאת רגועה.
קודם כל היה שקט מוחלט בדירה למרות שבחוץ עברו די הרבה
מכוניות. והדבר השני שהיה מדהים, בדירה הזאת, זה שעל הרצפה
היו פזורים מאות תקליטים וביניהם ג'וינטים מגולגלים ענקיים,
כדורים בצבעים שונים שנראו כמו מעבדת ניסוי של עדשים - שוקולד.
יואש התחיל להתפלש על הוונדר פלור ולצחוק את הצחוק הווקאלי
שלו, אורית הזו שבינתיים גיליתי שהיא בחורה ממש פתוחה כי היא
מייד הצטרפה ליואש והתחילה להתפשט ולהפשיט את חברי הטוב,
התרחקה ממני ואני נכנסתי למטבח לראות אם יש משהו טעים לנשנש.
היה לי קטע כזה שתמיד כשראיתי סמים או בחורות, היה בא לי מין
רעב קרוקודילי כזה והייתי מכלה אזורי חיוג שלמים של מקררים.
בעוד אני עושה נפשות במטבחה הצנוע של אורית שמעתי רעשי טריקה
יבשים מאזור הסלון, מה שלא הפריע אליי לחטוף שני תפוצ'יפס
וקולה איתי לכיוונם. "אשכרה דראג סטור יש לך כאן יא אורית"
זרקתי לחלל הסלון לפני שהגעתי, וכשהגעתי, לא נותר לי מה לעשות
חוץ מלשבת על הספה ולבהות במופע העיוותים שהוצג לעיניי. יואש
תקע את אורית באיחוריה שנתגלו כמחוטבים אקסטרה, וזרק לי תוך
שהוא מסובב חצי גוף "תפודי יא טנק תפסיק לזלול ובוא תחגוג עם
אבאל'ה." עניתי לו שאני מסודר אבל שייתן לה גם חיזוק אחד
בשבילי, אללה מעכ יא חביבי. בעוד יואש ממשיך לנצל את הקונטרה
מצד הרצפה, החלטתי לעשות ניסוי. הכנסתי כדור אדום לפי שאורית
זרקה לי שזה מתאמין קראט מומלץ למהירות והזיות, אז לקחתי אותו,
והכנסתי לפי שלוק שלקולה, קר וחזק, וערבבתי את השניים בפי,
משאיר אותם להתמזג ולא בולע, אורית שראתה אותי שחררה את עצמה
מהידיים החזקות של יואש ורצה לעברי עירומה. מאותו רגע אני רק
זוכר צעקות ובכי שלה ויואש שמנסה לגרום לי להקיא וצועק עליי,
"תפודצ'יק לא מערבבים סמים עם גזים". שבועיים אחר כך הפסקנו
להיפגש עם אורית, כי היא אמרה שזה מזיק לקארמה שלה. גם על זה
ליואש היה מה להגיד אבל כנראה גם לו קצת נמאס ממנה כי הוא
החליט להתעלם.
עכשיו, בנסיעה השקטה על ציר רוממה נזכרתי בחוויה הנדירה שזכיתי
לה בביתה של אורית, וסימנתי ליואש שלי קאבום עם האקדח - יד על
הרקה. יואש חייך מעבר לקסדה ונתן פול גז עד כמה שאפשר עם
סוזוקי די טי.
הגענו למרכז וחנינו ליד הטלפון הציבורי בואכה למסוף הכרמלית.
האמת היא שאני לא ממש זוכר מתי התחלנו לדבר על הדברים האלה.
אבל אני כן יכול להעיד שזה היה די קרוב לפעם הראשונה שנפגשנו.
כשירדנו מהטוסטוס נזכרתי בפעם הראשונה שנפגשנו וניסיתי להיזכר
בכל מיני דברים בסיסיים כמו מה אודי לבש, מי היה שם, באיזו שעה
בדיוק, אשכרה כאילו אודי הוא איזו בחורה שאני חוגג אתה את
האניברסרי המחורבן. אודי העיר לי שאני לא מרוכז והתחיל לגעור
בי. "אודי יא שמעקעס תתאפס על עצמך אני לא הולך לבלות את הלילה
שלי בידיים של איזה נרקומן מנייק בג'למי. מה קרה לך יאללה
תתעורר ח-ביבי אנחנו הולכים לזעזע אותם מחר על הבוקר.
יש ליואש מין קטע כזה שהוא יודע בדיוק מתי מישהו לא מרוכז או
מתי לא מקשיבים לו. נראה לי שהוא פיתח את זה איפשהו בין החטיבה
לתיכון. כששאלתי אותו איך הוא יודע מתי אני לא מקשיב אז הוא
ענה לי שלפעמים פשוט רואים עליי את החלום בעיניים. המשכנו ללכת
וחייכתי ליואש חיוך מתנצל, נבוך לאללה.
כשהתקרבנו למטרה יואש נעצר לרגע, הסתכל טוב לצדדים כדי לבדוק
שאף אחד לא באזור וזרק לי" מזל שאנחנו בחיפה השכוחת אל. פה
אפילו חולי ירח הולכים לישון לפני שלוש." גם אני זרקתי מבט
לצדדים כדי לראות שאף אחד לא באזור. סובבתי את הגוף לרדיוס
הקטן הזה של בתי העסק הקטנים של האליטה האשכנאותנטית של הכרמל.
כמה פעמים נשבעתי שיבוא היום ואני אנקום את כל ההשפלות הקטנות
של עשרות ימי שישי שיכורים שחלפתי שם קרוב וספגתי את כל המבטים
והלחישות של מי לא, אנשים שאני מכיר מאלף ואחד מקומות, שפעם
היו הורגים בשביל לשמוע אותי צוחק או מדבר, ושאחרי המשבר שלי
התחילו ללחוש ולנעוץ.
יואש היה די לחוץ ממני כי הראיתי סימנים כאילו אני הולך לקבל
לו התקף פניקה באמצע העניין. |
