בתוך חדר קטן מחכה לה,
יושב וסופר רגעים.
קירות לבנים מספרים לו,
סיפור על חומות של תקווה.

בימים חושב רק עליה,
הבזקים של מתוק ושל רך.
ציפייה ארוכה אל האופק,
ניצוצות של תקופה שחלפה.

מחפש פירורים שהשאירה,
זכרונות, טשטושים, ועבר.
עוד כדור שנבלע לתוך פיו,
והלילה שקט בלי ליבה .

מסמן את דרכו כך אליה,
בתוך ראש משוגע ועייף.
היא סגרה אותו שם מרוב פחד,
בתוך שיר על דמעה שברחה.