מלש"ב עצור!
כאן אני מדברת אליך, כן כן- זו רק אני, לא הרמטכ"ל ואפילו לא
המ"פ, אתה יכול לעבור לנוח, להתיישב ולהדליק סיגריה.
אז על מה נדבר? רוצה לספר לי על הפרופיל הקרבי שלך? או על
החברה שנשארה בבית?
את רוצה שאני אשמע על הבילוי אתמול במועדון ועל החמוד ההוא
שלקח את הטלפון שלך?
או שאולי תספרי לי על כמה מבאס זה להשאיר ארון בגדים שלם בבית
ולעבור למדים המזוויעים האלה שבטח לא מתאימים לתספורת שעשית
אתמול?
אולי נדבר על משהו אחר- רוצה לדבר על מה תעשה מחר במחסום?
למשל- מה יקרה כשיבוא ילד חולה שירצה לעבור לבי"ח? למה לא? בוא
נדבר על זה- אתה לא רוצה?
אז אולי בואי נדבר על איזה טופס את הולכת לחתום מחר
(לפמיניסטיות למיניהן- הטענות לצה"ל, לא אלי), נו כן- זה
ששולח את אבא של חברה שלך לשמור על איזו גבעה נטושה, לקום
בארבע בבוקר כשלאחד המתנחלים בא לעשות מנגל או לקחת את הילד
שלו למשחק כדורגל.
לא? זה לא מענין אותך?
אולי את מעדיפה לדבר על עומר, כן כן, עם שורוק ולא עם חולם, זה
שעומד במחסום כבר שעתיים (מה לעשות? יעקב צריך להגיע לבי"ס
ומרגלית צריכה לטבול במקווה) ויודע שזו כבר הפעם החמישית
החודש שהוא יצטרך להפסיד עבודה, כי לבוס שלו לא ממש מזיז מחסום
לא מחסום, (הוא את השירות שלו כבר סיים), והוא לא מוכן
שעובדים יאחרו ככה.
או שאולי אתה רוצה לספר לי על מבטי הזלזול שעומר הולך לחטוף
מכל חבריך לפלוגה, אולי איזו הערה גזענית, צחוק מתגלגל?
בטח שזה מגעיל אותך, בטח שזה לא משהו שתעשה בחיים, אולי אפילו
תמנע את זה- תלך לעומר ותתנצל, תסביר לו שזה לא אישי.
כל-כך יפה מצידך- זה באמת לא אישי, נראה לי אפילו שעומר יודע
את זה- "זה לא אתה, זה אתם!"
אגב- גם לדודה שלך שאיבדה את הבת שלה בפיגוע בחדרה אמרת שזה לא
אישי?
לא? לא חשבתי ככה.
אז מה- אין על מה לדבר איתכם, ממש משעמם.
אין מה לעשות אתם אומרים? אין ברירה? (לימור לבנת מה זה מרוצה
עכשיו) צריך להגן על הבית (שלכם כמובן, בתים של אחרים זה לא
בלקסיקון), זה או אנחנו או הם.
אנחנו לא רוצים להיות לא מוסריים אבל אנחנו מגינים על המשפחה.
על חשבון מי?
באמת מה זה משנה.
מה מענין את מיכאל ממטולה כשהוא הולך ברחוב ושורק להנאתו מי
סובל בשביל שהוא יוכל לחיות כמו בן אדם? לא שאני טוענת שזה לא
בסדר לחיות כמו בן-אדם, אני פשוט טוענת שזו פריווילגיה ששמורה
לכולם, ולא לאלה שכתוב להם משהו מאוד מסוים בת"ז, אבל עזבו-
נחזור אליכם:
אתם רוצים להרגיש "חופשיים" (אגב- הבנתי שהשנה מדים
ירוקים/כחולים זה בדיוק הצבע של החופש) חופשיים בערך כמו
שמשפחת יעקבי משדרות חופשיה לא לקנות לחם החודש.
זה לא באמת משנה מה קורה במחסום, כמו שנאמר- רחוק מהעין רחוק
מהלב.
אתם רוצים ביטחון- וביטחון תקבלו.
זה בסדר- גם לא מענין אתכם מה קרה לפרה או לעגל שלה לפני שהחלב
הגיע לקרטון שלכם, הרי אתם צריכים סידן!
גם לא ממש מזיז לכם מי שפשף את הג'ינס שלכם לפני שהוא הגיע
לארון, אגב- בכסף שקניתם את הג'ינס, ין מתאילנד יכל להאכיל את
המשפחה שלו לחצי שנה, והוא רק בן 8, תחשבו כמה אב המשפחה יכל
להאכיל (והוא היה צריך לעבוד רק עוד 10 שעות בנוסף ל 12 שהוא
כבר עובד, אפילו נשארו לו שעתיים חופשיות).
אבל חייבים להתגייס! זה החוק! מה יקרה אם מחר נחליט לא לשלם
מיסים?
מה יקרה באמת?
המושג דמוקרטיה שלימדו אתכם בבי"ס כנראה התייחס רק לאותה
דמוקרטיה שנועדה לשרת את המדינה, שכחתם שהמדינה אמורה לשרת את
האזרח ,שכחתם שאם העם יחליט שהוא לא רוצה מיסים אז לא יהיו
מיסים, על כל המשתמע מזה.
יכול להיות שאחרי ניסיון קטן בלי אמבולנסים ובלי מערכת ביוב
(אגב- לא חייבים באמת מיסים בשביל הדברים האלה, אם כל אחד
יתרום משהו זה גם יעבוד, אבל עזבו, משרד החינוך לא אישר את
העמוד הזה בספר) נחליט שאנחנו כן רוצים מיסים- סבבה.
אז אולי נחזור לענין הצבא- חשבתם פעם למה מגייסים אתכם בגיל
18? ממש במקרה זה שנה אחרי שלקחו אתכם בבי"ס לגדנ"ע ולבקו"ם
(תראה לנו שוב איך מפוצצים ראש של מחבל!!!), ו- 12 שנה אחרי
שבגן התחפשתם לחיילים, או שבכיתה י' שלחתם להם משלוח מנות
בפורים (לג'נין כבר שלחתם איזה משלוח? ואני לא מתכוונת למשלוח
חדש של פצצות)
אתם יודעים מה- בואו נעשה ניסיון- נתחיל לגייס אנשים בגיל 30,
כן- תנו לבנאדם לגמור תואר ראשון, שני- לבלות קצת בחו"ל, לדפוק
את הראש, למצוא אהבה- אולי אפילו להביא ילד.
מה? זה לא הגיוני? אי אפשר לקחת הורים לילדים?
אההה, אז בגיל 18, לפני שהספקתם לחיות, לנשום, לראות עולם חוץ
מבספרי גיאוגרפיה, לעשן ג'וינט, לקפוץ בנג'י, לעשות אהבה,
לשבור לעצמכם את הלב, לקבל הארה משמיים ולהצטרף לכת בודהיסטית,
לשתות וודקה (איך תספיקו להשתכר אם התגייסתם בשניה שהשתיה
הפכה לחוקית?), להריח את החופש ואת העתיד- אז זה בסדר? כי אם
החיים נקטעו לפחות הם לא היו שווים הרבה.
כנראה שזה הוגן לקחת אבא לילד שעוד לא נולד מאשר אבא לילד
שנולד, או בעצם- לקחת ילד.
אנחנו רוצים שלום- באמת: זה הם!
וגם סיפרו לנו לפני שבאנו הנה, שאם נכנס בהם מספיק חזק הם
יפסיקו עם הפיגועים. חייבים להראות להם שבכוח הם לא ינצחו,
נכון?
אני רואה שאתם מסכימים איתי, אני בטוחה שאחרי שיהרסו לאחמד את
הבית הוא יניף דגל לבן ויתחנן לחיות בדו-קיום (כלומר- בצד
השני של הגדר), בדיוק כמו שאתם הנפתם דגל לבן אחרי הפיגוע
במדרחוב.
ומה לגבי יציאה מהשטחים?
אה, באמת שכחתי ששוטפים להם את המוח שם, כבר מגיל חצי שנה הם
מסתובבים עם חגורות נפץ, אגב- הרובה יושב עליך יופי.
בעצם אתם צודקים- גם אם לי היו מכוונים קנה של טנק לפרצוף
הייתי אוהבת חילים, לא לגמרי ברור למה הם זורקים אבנים שם.
אוי נו, לא התכוונתי לעצבן אתכם- כן אני יודעת שאני יפת נפש,
אמרו לי את זה המון פעמים, כן כן- הם אלו ששומרים עלי.
מי כבר אמר לי את זה פעם? אה! החבר הכי טוב שלי שנהרג אתמול
בפיגוע התאבדות בקו 18, גם עליו הם שמרו.
למה אתם שותקים עכשיו? כנראה למי שכבר מתו מותר שתהיה ביקורת
על המלחמה הזו, אני עוד נושמת- זה הרבה יותר ממה שאחרים יכולים
להרשות לעצמם, אז שקט, אם אני לא מתגייסת לפחות שאני לא
אפריע.
טוב, כבר נהיה מאוחר, אז אתם מתגייסים?
זה החוק אתם אומרים, אם לא אנחנו אז מי (מי באמת?), טוב, הנה
האוטובוסים שלכם, שיהיה בהצלחה- הנה סנדוויץ' עם גבינה לבנה
(הישר מהעטין הפצוע, טעים ובריא), קחו גם איזה תמונה של
החבר'ה שיהיה על מה לחשוב בזמן השמירות.
ולך כדאי לקחת ליפסטיק- לכי תדעי, אולי המפקד אוהב את הפקידות
שלו אדומות, מחייכות וציתניות.
אגב- כשאתם חוזרים הביתה השבת, בבקשה אל תספרו לנו על הילד
הבוכה שמחבק את הגופה של אבא שלו, אל תספרו על החייל שרצה
להתאבד ושמו אותו בבידוד בכלא 6, וגם לא על חבר שלכם שנהרג מול
העינים- בדיוק אחרי שהוא סיפר לכם שאחרי שהוא משתחרר (רק עוד
שבועיים!) הוא לוקח את חברה שלו לפריז ומציע לה נישואין.
את כל הדברים האלו- אל תספרו, זה ממש הורס לנו את הקארמה
והתיאבון- ובדיוק עמדנו לצאת למקדונלדס.
ועכשיו כולם ביחד- שגם היהודים בגולה ישמעו-
כל עוד בלבב פנימה...
יפת-נפש, עוכרת ישראל, אנטישמית, היפית/פאנקיסטית/אנרכיסטית
מסריחה (מחק את המיותר), מתנשאת, אליטיסטית, מזדינת עם ערבים,
כפוית טובה, אוכלת חינם...
המכתב הזה מיועד בדיוק למי שחושב ככה.
תעצרו, שניה לפני הכניסה לבקו"ם, ותחשבו רק עוד פעם אחת...
" האדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו...
...כשאנו אומרים שהאדם בוחר את עצמו, אנו מתכוונים שכל אחד
מאתנו חייב לבחור את עצמו, ובכך מתכוונים אנו שבבחירתו את עצמו
הוא בוחר גם לכלל בני-האדם...
...האדם הוא חופש, האדם הוא חירות..."
ז'אן פול סארטר,
"האקסיסטנציאליזם הוא ההומניזם"
|
