[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריאל בלו
/
ללא עומק

שמש חזקה סנוורה אותי, התהלכתי ללא מעש , גרגירי חול זהובים
נחבטו בראשי פוגעים במחשבות  שהתרוצצו בזמזום מעורר בתוך מוחי
הדל .
הדלות הוכיחה את גדולתה .
גופה היה כ"כ מזמין ,או שלמעשה גופי הזמין את גופה, ומה בקשר
לעירית, אני אוהב אותה מאוד או שאני חושב שאני אוהב אותה.

פגשתי אותה באחד מראיונות העבודה ההמוניים הללו שבוחנים אותך
ביחד עם קבוצת אנשים מיואשת שמתוך המצב הכלכלי המזוויע במדינה
כל אדם בה מוכן להשיל את עור היושב לצידו ולהוכיח את כמות
הכריזמטיות, יצירתיות ואסרטיביות שבו ועם זאת להקרין נחמדות
נדיבות ונינוחות בצורה בלתי מתקבלת על הדעת.
היא ישבה מולי, בתוך חצאית ירוקה מרפרפת שלעיתים אפשרה לי
להציץ אל הנסתר, משכלת את רגליה, מביטה במשתתפים במבט מוכן אך
משועמם מהקרב הבנאלי, בהיתי בה מידי פעם נהנה  מיופייה כמו כל
זכר מצוי שרואה יופי מולו וכבר מחשבות זדוניות שטפו את ראשי,
נזכרתי בעירית שלעיתים נדירות העירה לי הערות קנאה ותמיד אפשרה
לי חופש רב במעשיי ובמבטיי, לעיתים היה נדמה לי שהיא מבינה את
צרכי המין הגברי יותר ממני.

אחרי אינספור סיטואציות שהעמידו בפנינו ושאלות מטופשות להן אני
חייב לציין היא ענתה לכשנשאלה תשובה מוחצת וקולעת, נתבקשנו
להתחלק לזוגות על מנת לתכנן פתרון בעשרה שלבים לבעיית הרעב
בישראל, רצה הגורל וצומדנו יחדיו.
"בר, נעים מאוד" אמרה וחייכה אלי, "גדי" עניתי, למרות שכבר
קלטתי את שמה בסבב השמות הראשוני.
ריח נרקיסים נדף ממנה, גופי נרעד וחושיי התעוררו.
התחלתי לעבוד עימה על תוכנית עשרת השלבים, היא הייתה מאוד
תמציתית אך הגניבה אלי מידי פעם מבטים לא תמימים, תוכניתנו
זכתה לתגובה חיובית ביותר מצד הבוחנים ונאמר לנו כי נקבל תשובה
טלפונית לגבי "העולים לשלב הגמר" או במילים אחרות מי יוזמן
לריאיון נוסף, הקבוצה התפזרה, נפרדתי ממנה בשלום ידידותי, מביט
בה בהנאה והיא חייכה אלי.
במדרגות גיליתי שהפלאפון שלי התרוקן לחלוטין והייתי חייב למצוא
טלפון כדי להודיע לחבר שאאחר להגיע אליו, מה גם שקבעתי להיפגש
איתו לפני שעתיים, הוא קנה אופנוע ישן וביחד רצינו לשפץ את
הבייבי הזה וליצור ממנו פנתר אמיתי על הכביש, זה היה מעין
שחרור הורמונים גבריים ע"י פעולות מכניות.
אחרי השיחה מיהרתי  לחנייה המדהימה שמצאתי, בדיוק מול הבניין
בו נערך הריאיון, להפתעתי ולשמחתי היא עמדה שם, מזיעה קלות,
הבטתי בה מחייך, ליטפתי את גופה במבטיי ושאלתי אותה אם היא
צריכה טרמפ, היא הביטה בי כבוחנת את כוונותיי ואח"כ הסכימה,
היא ספרה לי כי חברה שלה הייתה אמורה לאסוף אותה אבל כנראה
בגלל שהריאיון התארך כל כך, חברתה התייאשה כבר ונסעה.
היא בקשה ממני לקחת אותה לנווה  צדק, בדרך סיפרה לי כי היא
כרגע בוחנת אופציות בקשר למסלול חייה, האם להישאר בארץ או
לעזוב לאיזו מדינה משגשגת יותר, היא סיימה ללמוד אבל אין ביקוש
כרגע לבוגרי מנהל עסקים, היא גרה עכשיו אצל ידידה שלה עד שתמצא
כיוון, כאשר למעשה חוסר הכסף כיוון את חייה.

אחרי רבע שעה הגענו לבית משופץ וחמים, צמחיה ירוקת עד עטפה
אותו, היא הציעה לי לעלות לשתות משהו קר ואני נעתי אחריה ללא
חשיבה מבוקרת, הבית היה קריר וריק, כוס תה קר עם עלי נענע
שלווים הונחה בפניי, גמעתי אותה בלגימה אחת, החטא האסור דפק על
גבי, שאלתי אותה אם החברה שלה צריכה להגיע, היא השיבה שלא
התרווחה לה על הספה מזמינה אותי לשבת לצידה, תהיתי אם זו הזמנה
כפולה והחלטתי להיות זהיר במעשיי, מה גם שעירית החלה לחלחל לה
לאט לתוך מצפוני, היא החלה משוחחת עימדי על המצב, הטיול שוודאי
עשיתי, לימודיי ואט אט מבטה הפך חודר ללא מסתורין, כוונתה
הייתה ברורה, הופתעתי ממנה, תנועותיה ליטפו את גופה, היצר דחק
את מצפוני לגודל סיכה ורמת התשוקה בי אליה שהייתה גבוהה
מלכתחילה זינקה בכמה שלבים, התקרבתי אליה, מונע ע"י כוח אחר
ששיתק את מוחי, והיא חייכה לעצמה, החזקתי בשערה ונשקתי לה, כל
גופי בער מתשוקה, הזדווגנו, הבטתי בה, אין ספק שהייתה יפה
ונשית בקליפתה, לא ידעתי אם חוותה עונג או לא, ויצרי דרש את
פירוקו, נינוחות ריקנית התפשטה בגופי.
היא הגישה לי כוס תה קר ואח"כ כיוונה אותי אל הדלת, "שלום"
אמרה וחייכה, נכנסתי לרכב ונסעתי. עצרתי ליד הים, תוהה על
מעשיי .
אולי עירית מבינה יותר מידי את צרכיי המין הגברי ופחות מידי את
צרכי המין הנשי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האוטו שלנו לא
גדול וירוק. הוא
לבן וקטן והוא
משנת 74'.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/10/02 23:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריאל בלו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה