רציתי לומר לך
שעד כדי כך זה כואב.
כל כך כואב שאני
אה אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההה
עד שאין אויר,
        שתקתי אליך שעות ארוכות.
ורציתי לצעוק לך, שנכון שהכל
אבוד לכולנו.
ואין לנו יותר למה (לחיות)
ואולי אם חושבים על זה כך
אף פעם לא היה.
וחייכתי,
אמרו לי שלאנשים, קל יותר עם אחרים
כשאלה שהם לא עצמם מחייכים אליהם.
אז חייכתי.
ואז אמרת שאני לא מבינה.
את צודקת.
אני לא מבינה,חמישה חודשים כמעט.
אני סופרת את הזמן שיעבור.
מחכה ליום שבו אהיה סנילית מכדי לזכור לרצות למות.
ועד אז
אני מחייכת ומקשיבה.