הולך אני על חוף הים,
ותחת רגליי גלי החול זורמים ברוח.
וכל גרגיר ששם נמצא קיים
חייב אני לספור,
לספור ולא לנוח.
ולי כבר קשה לעמוד.
ובמלאכתי לא מוכן איש לעזור.
למה אין אני מפסיק?
הרי כמות הגרגרים הצהובים,
החול הרך, החם.
אותו מספר ארוך,
לא הוא שבזכותו אשרוד.
אז למה אין אני עוצר?
למה לא מכניעני הכאב?
שהרי גם כשאסיים למנות הכל,
לא אגיע למספר אותן סיבות
שבגללן שלך, שלי הלב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.