נכנסתי לאתר. אולי בפעם המאה, אולי האלף. עוד פעם כל התמונות
שלה, וזאת שאני אוהב במיוחד, כשהיא עומדת על 4 , מפנה את הראש
לאחור, בחצי חיוך. אם הייתי עומד מאחוריה עכשיו. מיקדתי את החץ
הקטן של העכבר בחור התחת שלה, ולחצתי. התמונה נעלמה מהמסך,
וריבוע גדול וריק הופיע. הוא תכף יתמלא. תכף היא תעמוד על 4
שוב, בפורמט גדול יותר. הנה היא באה, הריבוע התחיל להתמלא. חצי
החיוך שלה התחיל להופיע. חזרתי אחורה, לעמוד הקודם. הבטתי ב 20
התמונות הקטנות, הנה היא על הגב, ועם הרגליים באוויר, מוצצת,
נדפקת מלפנים, מאחור, הנה מישהו משפריץ לה על הפנים, וכאן היא
נדפקת ומוצצת, ומישהו משפריץ לה על השדיים, ועם אשה, לא היתה
אף תמונה חדשה, ואת כל התמונות האלו כבר הכרתי. תקתקתי משהו
במהירות, כמה משפטים שאשלח לה באי מייל, שתדע שככה אי אפשר
להמשיך, שכבר שבועיים לא הוסיפה תמונות ואני כועס. זה לא
מקצועי. שלחתי לה את המסר, בתקווה שתקרא אותו. אחר כך הסתלקתי
מהאתר. המשכתי הלאה, הלילה היה עוד צעיר. אבל לא יכולתי להפסיק
לחשוב עליה. גם כשעברו מולי עוד עשרות אחרות, נדפקות בתחת,
בקוס, מוצצות, ילדות בנות 16, 14, זקנות, לא יכולתי להפסיק
לחשוב עליה. משהו בה היה שונה. אחרי שעה בערך התנתקתי מהרשת,
והלכתי לאונן. אח"כ עישנתי סיגריה, שכבתי על המיטה, וקמתי
וניגשתי חזרה למחשב. התחברתי שוב, וכמו בכל פעם התחלתי את
הגלישה אצלה. עם העכבר בחור התחת, עם חצי החיוך. היתה לי הפתעה
קטנה, גדולה בעצם. על המסך היו תמונות חדשות. היא קיבלה את
המסר שלי, היא הגיבה מיד. היא אהבה אותי, אולי. הקלדתי במהירות
את המילה תודה כמה עשרות פעמים, ושלחתי. ואז הבטתי בתמונות. הן
היו לא רעות, אם כי לא היה שום דבר מיוחד, העסק הרגיל, נדפקת,
מוצצת, מישהו משפריץ עליה. בחרתי תמונה אחת, שני כושים עם
זרגים ענקים והיא מוצצת לשניהם בו זמנית, והורדתי אותה. אבל
איכשהוא היתה באוויר תחושה של החמצה, של סיום. לא סיום במובן
השפריצי של המילה, סיום אחר, אמוציונלי. לא היתי בטוח אם אראה
אותה שוב, אם אחזור עוד פעם לאתר שלה. בנתיים, בכל אופן,
התעייפתי. הגיע הזמן ללכת לישון.

למחרת בעבודה הכל היה כרגיל. כלומר עוד יום מרגיז וארוך. אבל
בחמש הייתי כבר שוב מול המסך, מול חור התחת שלה. היא הוסיפה
עוד תמונות היום. כנראה שההודעה שלי מאתמול השפיעה עליה יותר
ממה שחשבתי. והפעם התמונות היו קצת שונות. היא צרפה קצת סאדו,
אולי חשבה שזה מה שמדבר אלי. אזיקים. שוט. אבל לא אהבתי סאדו,
אלימות לא משכה אותי, לא רציתי לפגוע, או להיפגע, כאב לא דיבר
אלי, גם לא השפלות. אבל התמונה שלה קשורה למיטה, עם פס העור
השחור על העיניים, זאת היתה תמונה יפה. היה בזה משהו עדין,
עצוב, כמו הוצאה להורג. כמו חיזור בעצם. כאילו שאלה אותי מה
עוד תוכל לעשות עבורי, והבטיחה שתעשה את הכל. העברתי את העכבר
על הבטן הערומה שלה, על פס העור השחור והנקודות בו שתחתן
הסתתרו העיניים היפות שלה. אחר כך  העברתי אותו אל האזיקים,
כאילו היה לי מפתח ועכשיו אשחרר אותה. תמונות אחרות היו עם
דילדו, והיה שם גבר שעמד על 4 והדילדו היה קשור אליה והיא דחפה
לו אותו  מאחורה. זה כבר היה פשוט בטעם רע. לגמרי מיותר. גם
הנסיון הזה שלה להתפרש לכל הכיוונים לא מצא חן בעיני. היה בזה
משהו זול. כאילו ניסתה לדבר לכולם בו זמנית, ולא אמרה כלום.
אבל היא היתה יפה בתמונה הזו, היה בה משהו קשוח ופראי, עוצר
נשימה כמעט. העברתי את העכבר אל הדילדו, אל הזין המלאכותי שלה,
וזה עורר בי איזושהיא תחושה מתוקה, צמרמורת. אולי אני סוטה.
יצאתי מהאתר שלה, התנתקתי מהרשת, והלכתי לאמבטיה לאונן.

עברו כמה שבועות. האתר שלה התחיל לדעוך. זה קורה תמיד. הפסקתי
לבקר אצלה. הפסקתי לשלוח מסרים. הרשת גדולה, יש הרבה אתרים.
ערב אחד חזרתי הביתה מהעבודה ומצאתי הודעה באי מייל. הודעה
ממנה. היא שאלה אותי למה הפסקתי לבוא. שלחתי לה הודעה חזרה,
כתבתי  שהפסקתי לבוא כי היא הפסיקה לתת לי סיבות לבוא. כתבתי
לה שאני עדיין אוהב אותה, אולי לא כמו פעם, אבל שתמיד תהיה לי
פינה חמה בלב עבורה, עבור השדיים שלה, עבור רצועת העור על
העיניים, הדילדו, השפריצים על הפנים. שלחתי את ההודעה. היה בזה
משהו אירוטי, ללחוץ על הסנד מסאג', לדעת שהיא מחכה לזה, כאילו
האותות האלקטרונים הם מין גל שפיך שאני משגר אליה, דרך  קווי
הטלפון, המודמים, השרתים, אל הפה הפעור שלה. והיא תבלע, היא
תמיד בולעת.

עוד כמה שבועות עברו, ולא שמעתי ממנה כלום. זה היה בסדר, לא
רציתי לשמוע כלום. ובכל זאת, קצת התגעגעתי. לא לתמונות שלה,
אלא לתחושה המתוקה של קריאת ההודעה שלה, ושליחת ההודעה שלי
חזרה. היה נעים לחשוב שיש ברשת לפחות אשה אחת שחשבה עלי פעם.
בנתיים גיליתי הרבה אתרים חדשים, ואוננתי הרבה באמבטיה, אבל לא
התמכרתי לאף אתר בצורה שבה התמכרתי אז לאתר שלה. ובנתיים גם
עלה בי רעיון חדש, החלטתי לפתוח אתר משלי. הזמנתי צלם מקצועי
הביתה, ושכרתי שתי נערות ליווי. הן לא אהבו את הנוכחות של
הצלם, אבל הבטחתי להן שזה לשימוש פרטי, ושילמתי כפול. הוא צילם
אותי בכל מיני תנוחות, וביקשתי הרבה קלוז אפים של הזין שלי,
עומד, זקוף ונוקשה. התמונות היו מסורתיות באופיין, חדירות,
מציצות, תחת קוס, וההשפרצה המתחייבת על השדיים. בשלב מסויים של
הצילומים עלו בי רעיונות קצת יותר מתוחכמים, החזייה הלבנה של
אחת מנערות הליווי מצאה חן בעיני, וחשבתי שאראה בה לא רע. אבל
הרעיון הזה חייב הכנות יותר מדוקדקות, ונערות הליווי היו בטח
דורשות יותר כסף, אז ויתרתי על זה, בשלב הנוכחי. אחרי הצילומים
נותרה בעייה טכנית קטנה, לא היה לי מושג איך מקימים אתר ברשת.
אבל היה לי את מי לשאול. שלחתי לה הודעה, סיפרתי לה על
התוכניות שלי, וביקשתי עזרה. אחר כך הלכתי לישון, ולפני
שנרדמתי התפללתי שתענה לי.

למחרת הלכתי לעבודה, ובקושי יכולתי להחזיק מעמד עד חמש. באי
מייל חיכתה התשובה שלה. היא ברכה אותי על היוזמה, ואחרי
האיחולים בא הסבר טכני ארוך וממצה. היא ידעה הכל. קראתי
וקראתי, אבל זה היה מסובך מדי, אני רק רציתי תמונות וזה הכל,
לא רציתי סקאנרים, לא רציתי ללמוד שפות תוכנה. המלל הטכני הזה
תיסכל אותי. הלכתי לאמבטיה ואוננתי. אחר כך עברתי שוב על
התמונות שלי, הן היו לא רעות בתור התחלה, בפרט הקלוז אפים של
הזין שלי. וגם תמונות ההשפרצה היו טובות. כמה טיפות זרע לבנות
ועגולות זולגות על הקצה המבריק של הזין שלי. קלוז אפ מדוייק
ויפה, כמו בסרט טבע.
למחרת התקשרתי לכמה חברות שסיפקו שירותי הקמת אתרים. חלקן לא
רצו להתעסק בפורנו, ככה הן הגדירו את האתר שרציתי להקים, כאילו
הייתי איזו זונה שמחפשת עוד דרך להרוויח כסף. זה היה מעליב
האחרים לא התנגדו לעזור לי, אבל התשלומים שדרשו היו גבוהים מדי
עבורי. אחרי שיחות הטלפון האלו נעלם לי החשק לגלוש. זה היה
מדכא. רציתי שהגוף והרגשות שלי יתורגמו מיידית לביטים, לפולסים
אלקטרוניים, רציתי לדעת שהקיום שלי חורג מאוננות באמבטיה, חורג
וזולג אל עוד אלפי אמבטיות, מסופים, ובמקום זה נתקלתי בחומה
בלתי עבירה של מזכירות ואנשי מכירות. חלפו כמה ימים שבהם לא
פתחתי אפילו את המחשב. חזרתי הביתה מהעבודה והתיישבתי מול
הטלביזיה. קרייני החדשות. תוכניות הבידור. תוכניות הפרסים.
בלעתי הכל. לפעמים הזזתי את היד ושחקתי קצת עם עצמי תוך כדי
צפייה בדיווח על עוד מלחמה, עוד משבר פוליטי. השפרצתי על מסך
הטלביזיה, טיפות לבנות זלגו על העניבה של הקריין, על הפרסומות.
זה היה עלוב כל כך, מתסכל. אחרי כמה ימים נשברתי , ופתחתי שוב
את המחשב, והתחברתי לרשת. גלשתי שעות בין אתרים, נשאר דקות
ספורות בכל אתר וממשיך הלאה, מנסה לספוג כמה שיותר. למחרת
מכרתי את האוטו, עכשיו היתה לי דרך להתגבר על אנשי המכירות,
היתה לי את הסיסמה, כסף.

זמן קצר אחר כך הכל היה מוכן. חזרתי הביתה מהעבודה, שלחתי לה
הודעה, צרפתי את הכתובת של האתר וכתבתי שמחר הוא ייעלה לרשת.
הזמנתי אותה לבוא לבקר, להיות האורחת הראשונה שלי. אחר כך
הלכתי לאמבטיה ואוננתי.

למחרת התבוננתי בתמונות מוכרות. הנה אני עם הבלונדינית, משחיל
לה אותו מאחורה, והנה אני עם הג'ינג'ית, בתנוחה המסיונרית,
והנה אני מזיין בתחת את הג'ינג'ית, עם קלוז אפ על החור שלה,
שמבריק מווזלין. והנה הקלוז אפ של טיפות הזרע שלי, צילום
באיכות אמנותית, והנה אני משפריץ על השדיים של הבלונדינית.
והכל בחינם, למבקרים, ובלי שום מודעות שמבזבזות זמן טעינה.
ניסיתי להיות אוביקטיבי, להתעלם מהעובדה שהזין הגדול שממלא את
המסך הוא שלי, ולחשוב איך כל זה נראה בעיני צופה אקראי. די
סביר, לא מלהיב אולי, אבל בהחלט סביר. 30 תמונות הארד קור,
בחינם. ומי שמקבל בחינם לא יכול להתלונן. חייכתי כשהתברר לי
באיזו מהירות סיגלתי לעצמי התבוננות של יצרן, במקום זו של
גולש, גולש קמצן ורעב שאף ארוחת חינם לא תשביע. לא ביקרתי
בהרבה אתרים אחרים באותו ערב, ובמעט שביקרתי התמקדתי בעיקר
בבחינה מקצועית של החומר. זה היה קצת עצוב, כאילו איבדתי פתאום
את היכולת לחוות דברים בצורה ראשונית, כאילו איבדתי את
התמימות. חיכיתי להודעה ממנה, רציתי לשמוע את דעתה, אבל בעיקר
רציתי לשמוע איך היא חושבת שאני נראה, ומה דעתה על הקלוז אפ של
הזין שלי, על הטיפות הלבנות, האם רצתה ללקק אותן.
בימים הבאים חשבתי על רעיונות לעוד תמונות. היה לי ברור שאי
אפשר להתמקד רק בפנימה החוצה, האתר שלי יציע מגוון עשיר יותר.
צילצלתי לצלם, קבעתי איתו עוד פגישה. בסשן הבא רציתי להתמקד
בנושא שתמיד ענין אותי, האפשרות של קיום יחסי מין עם האמא שלי.
אמא שלי לא היתה אשה יפה במיוחד, וכנראה  שהשאיפה לקיים איתה
מגע מיני נבעה מסיבות פסיכולוגיות. לא היה פשוט למצוא נערות
ליווי מבוגרות, אבל מצאתי שתיים, אחת בת 49 ואחת בת 54. הזקנות
היו נוקשות לגבי המצלמה ונאלצתי לשלש את שכרן. עם היותר מבוגרת
היה לי קצת קשה להעמיד אותו. הכל היה נפול אצלה, וזה חייב
מציצה אינטנסיבית וארוכה. יומיים אחר כך התמונות היו כבר באתר.
ועכשיו הגיע תור הקטינות. לא רציתי לעבור על החוק. בהתחלה
חשבתי למצוא נערת ליווי בת 18, זה יספיק, אבל הריאליזם היה
חשוב לי , והחלטת לקחת את הצ'אנס. היא היתה בת 14, כמו פרח שרק
החל לפרוח, השדיים שלה היו בוסריים, עדיין לא גמרו לתפוח
ולהתעגל, כאילו שלפתי את העוגה מהתנור דקה או שתיים לפני הזמן.
קימורי הגוף שלה היו עדיין קצת נוקשים, והיה לה גשר, גשר
בשיניים, ידעתי שזה ישלהב מבקרים, שזו ההוכחה הטובה ביותר
לאותנטיות. והילדה לא פחדה מהמצלמה, ולא ניצלה אותה לדרישות
כספיות מנופחות. היא חייכה, כאילו היתה באיזה אירוע משפחתי
והדוד רצה לצלם, אז שיצלם, והדוד צילם. היא עמדה על ארבע והתחת
שלה היה חלק כל כך, בלי אף טיפת שומן, בשר מתוח, טרי לחלוטין,
יותר טרי מזה אין. אני לא חושב שאי פעם הרגשתי ככה, זו היתה
השראה, כמו אמן. אחר כך הזמנתי לה פיצה, וכשהיא הלכה הצלם נכנס
לאמבטיה ואונן.

חוות הדעת שרציתי הגיעה. היא היתה הוגנת. היא כתבה לי שהאתר
סביר, שהתמונות עשויות טוב, אבל שאין בהן שום דבר מיוחד. היא
כתבה גם שהזיין שלי גדול מהממוצע, ושזה חשוב. והיא נתנה לי כמה
כתובות של אתרי קישור. אוכל לשלוח להם את הכתובת של האתר שלי
ותמונות לדוגמה, והם יצרפו אותי לרשימות שלהם וכך יגיעו אלי
עוד מבקרים. הודתי לה על הביקורת ועל העצות. שאלתי אותה אם
האתר שלה עדיין פעיל ואם חלו בו שינויים, כי התגעגעתי פתאום,
רציתי לראות אותה שוב ממלאת את המסך שלי ולשכב על רצפת האמבטיה
ולאונן. בפעם האחרונה שחיפשתי את האתר שלה הוא נעלם, נמחק,
הוסר מהרשת. כנראה הפסיקה לשלם. זה היה עצוב, ומפחיד, כי ידעתי
אז שזה מה שנמצא בקצה הדרך של לא מעט אתרים מהסוג שלי , ושלה,
אתרים של אדם אחד, פתוחים וחופשיים, שנולדים בפרץ אנרגיה
וגוועים במהירות. היא שלחה לי תגובה, וכתבה שהאתר שלה הפסיק
לפעול זמנית, ולתגובה צרפה תמונה, שהכינה במיוחד עבורי. אני לא
יודע למה, אבל כמעט בכיתי כשראיתי את התמונה, אני לא חושב
שמישהו עשה אי פעם מחווה כזו עבורי.
עשיתי עוד כמה סשנים, אבל היה לי ברור שהגיע הזמן לתוספת
יחודית יותר, וככה מצאתי את עצמי ערב אחד עומד על ארבע, לבוש
בחזייה ובתחתוני המשי היפים שהלוויתי מנערת הליווי, ודילדו
מפלסתיק נעוץ בחור התחת המשומן שלי. זה היה יותר טוב ממה
שצפיתי, למרות שהחזייה היתה קצת מיותרת, והשפרצתי בלי שנערת
הליווי אפילו נגעה לי בזיין, מין אורגזמה אנלית. הצלם הביט בי
במבטים קצת חשדניים, אבל עשה את העבודה שלו בלי להתלונן.
קיוויתי שהתמונות האלו יגוונו את סוג המבקרים המגיעים לאתר
שלי, אם כי היה לי ברור שחלק מהמבקרים עלולים להרתע ולברוח
מיד. מספר המבקרים שהגיע לאתר מאז הקמתו היה נמוך יחסית,
בסביבות ה- 4,000, אבל העובדה ש 4,000 איש בילו איתי כמה דקות
היתה מספקת מבחינתי.
אחרי הסשן עם הדילדו היה ברור שהגיע הזמן לסשן הומואי מקיף
ומעמיק. נער הליווי שכב מעלי, עם הזיין עטוף בשני קונדומים
נעוץ לי בתחת. הצלם היה עצבני יותר מתמיד, אבל לא נתתי לזה
להפריע לי. הנעתי את האגן בתנועות סיבוביות סביב הזיין שהיה
תקוע בי, והעברתי אצבעות מלטפות על הזין שלי, שחציו התחתון
הסתתר מתחת לתחתוני התחרה הלבנות והיפות שלי. על השפרצות
נאלצנו לוותר בסשן הזה, הסיכוי שבזרע המתוק של נער הליווי
הסתתר שד קטן ורע היה גדול מדי, והיה גבול למה שהייתי מוכן
לעשות עבור האתר.
קיבלה ממנה הודעה נוספת. היא כתבה לי שהאתר משתפר, והאתר באמת
השתפר. יותר מבקרים התחילו להגיע, . קיוויתי שמתישהוא תיכתב
ביקורת על האתר ועוד מבקרים יגיעו. היא כתבה לי על הסשן עם
הדילדו והסשן ההומואי, ואמרה שנראיתי מאד מושך. והזכירה לי איך
פעם, כשלה היו תמונות כאלו באתר, האשמתי אותה בחוסר מיקוד,
בפנייה לכל הכיוונים, ושאולי עכשיו אני מבין טוב יותר למה פנתה
לכל הכיוונים. אבל אני לא בטוח שהבנתי טוב יותר, בסך הכל רציתי
שיזיינו אותי בתחת, ולא היתה שום אידאולוגיה מאחורי זה. אחרי
הסשן ההומואי, בכל אופן, הרגשתי צורך לחזור לקרקע בטוחה יותר,
והזמנתי 4 נערות ליווי לערב השפרצות ממושך. ועכשיו הגיע הזמן
לסאדו. הצלם קצת החוויר כשראה את נערת הליווי מתחילה לשלוף את
האביזרים מהתיק, את השוט, האזיקים, ועוד כמה פריטים שאין לי
מושג מה היו. ברגע האחרון גם אני קצת החוורתי, אבל הייתי כבר
כבול למיטה. זה היה סשן אותנטי, הצעקות שלי היו לחלוטין
אמיתיות, וההבעה ההיסטרית לא היתה מפוברקת. אחר כך היא שיחררה
אותי, וחשבה שבזה סיימה להיום, אבל רציתי נקמה, הפלתי אותה
למיטה וקשרתי אותה, הדבקתי לה רצועת עור לפה, ובחצי השעה הבאה
הצליל היחיד שנשמע בחדר היה אוושת השוט באוויר. בסשן הזה לא
היו השפרצות, ובמקום טיפות זרע היו קלוז אפים של כמה טיפות
דם.

אחר כך חשבתי שהגעתי לגבול. עשיתי את כל הדברים הסטנדרטיים,
סטרייט, גאי, זקנות, ילדות, סאדו מתון, מעבר לגבול היו רק את
המישורים הקינקיים לחלוטין. השכנה שלי היתה בחו"ל ואני השגחתי
לה על הכלב, ויכולתי להזמין אותו לסשן, אבל אני לא זאולוג, ולא
וטרינר, והסשן היחיד שלי איתו היה בהשתנות ליד העצים בשדירה.
עשיתי סיור לימודים ברשת, וגם נשים בהריון והפרשות גופניות
מהסוג הלא מושפרץ לא נראו לי מתאימים לאתר שלי. גם קטועות
גפיים לא הלהיבו אותי, אני לא אחות סיעודית. רציחות מול המצלמה
נראו לי הפרזה, וילדות בנות 4-5 היו אמנם לפעמים נחמדות, אבל
הן עלולות להקיא עלי באמצע, או לעשות דברים אחרים שילדים
עושים.

עברו שבועיים שבמהלכם לא צילמתי סשן חדש. גם כמעט ולא גלשתי
ברשת. ערב אחד ישבתי מול המסך והעליתי מההארד דיסק את התמונה
ששלחה לי. בנתיים הספקתי ללמוד קצת תכנות, ועלה לי רעיון קטן.
העליתי תמונה שלי מאחד הסשנים ועשיתי מונטאז', חיברתי חלק
מהתמונה שלי לתמונה שלה, כך שהתוצאה הסופית היתה תמונה שבה אני
עומד מעליה והיא שוכבת בהבעה שמיימית כשטיפות הזרע שלי  עפות
באוויר לכיוונה. התבוננתי בתמונה. זה היה רגע של שלמות, מעגל
נסגר. שלחתי לה את התמונה באי מייל, בלי להוסיף שום טקסט.
למחרת חיכתה לי הודעה ממנה. בלי טקסט. תמונה. היא ידעה לעבוד
עם המחשב יותר טוב ממני, והמונטאז' הדיגיטלי שלה היה מוצלח
יותר. היא עמדה על ארבע בתמונה, אני כמעט משוכנע שזיהיתי את
התמונה המקורית שממנה הוציאה את הדימוי, ואני כרעתי מעליה,
הזין שלי מתחכך לה בחור מאחורה.
חודש מאוחר יותר פתחנו אתר משותף. הסשנים שלי נמשכו, אבל הייתי
לבד מול המצלמה, כך היה יותר קל לתכנן ולהכין את המונטאז'ים,
להדביק אותה אלי, אותי אליה. אף פעם לא נפגשנו פיזית, בשר אל
בשר. רק בתמונות. וגם זה דעך, כמובן. הרעב למשהו חדש תמיד
מתעורר מתישהוא. אני מתחבר לרשת, אולי אמצא משהו חדש הלילה,
לפני שאלך לאמבטיה לאונן.