רואה למטה לשאול.
שם בבור בלי תחתית תליין גרזנו מחדד,
ואני מנסה לעמוד, לא ליפול.
ענן אביך מכסה השמיים,
ברק שמלהיט את העלטה.
לא אוכל אני לחשוב פעמיים,
חייב כבר עכשיו לגבש החלטה.
מה לי ולך, אדוני התליין?
לא אוכל אליך ליפול.
למעלה נשארתי, מחוץ לעניין.
את נשמתי הגוועת לא יכולתי לשכול.
פסקה הסערה, נחשף קו האופק.
סוף כל סוף באה ברכה.
אך איפה הקשת בענן ובלבי היכן הדופק?
האם תחושת צער זו או ששמחה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|